נדל"ן, סיפור אהבה, בקולנוע

'נדל"ן, סיפור אהבה', הוא סרט מאוד ישראלי. הוא כבר זכה בפרסים רבים, כגון פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה האחרון. למעשה, הופעתו הראשונה הייתה בפסטיבל טוקיו, כשבועיים לפני השבעה באוקטובר. מאז דחו את יציאתו לאקרנים אך הוא משתתף מאז בפסטיבלים ובימי הקולנוע הישראליים, כך שרבים כבר צפו בו.

זהו סרט ביכורים של היוצרת, ענת מלץ, ויש בו, בהחלט, סממנים של סרט ביכורים, אבל יש בו גם בשלות ובגרות. סרט ביכורים זה לא דבר רע. לעיתים, זה כל מה שיש ליוצרים. שם הם משקיעים את כל היצירתיות, המרץ, החזון והאמירה. היסודות הללו ניכרים כאן. אם ניקח את זה, בצירוף העובדה ששני הגיבורים הראשיים של הסרט, תמרה ואדם, בגילומם של ויקטוריה רוסובסקי ולייב לב לוין, שלא היו כוכבים מוכרים, הרי שהיה זה הימור גדול. לכל אלה הצטרפו לאחר מכן קרנות שהשקיעו בהם, סרטי נחשון, שצרפו את הסרט לבית המצוין שלהם, ושחקנים מוכרים הרבה יותר, כמו שרה וינו אלעד, בתפקיד אימו של אדם, וניצה שאול החיננית שעושה פה תפקיד חינני הרבה פחות.

הסרט עוסק, למעשה, במערכות יחסים. שני צעירים שהיו עד לפני זמן לא רב זוג צעיר ומופרע, שטרף את החיים בסמטאות היותר חשוכות של תל אביב, בלב שכונה אשר חיה חיים של שכרות ושימוש בסמים קלים, חיים מיום ליום, עומדים בפני שינוי משמעותי. האישה הצעירה, תמרה, נמצאת בחודש השמיני להריונה. בן זוגה, אדם, הוא בחור קל דעת, שזורם עם החיים, לא מעוניין לקחת על עצמו אחריות רבה מדי. היא רוצה לעבור, משום מה, לחיפה, נראה לה ששם שכר הדירה הנמוך יפצה אותם על הריחוק מתל אביב, ואולי היא רוצה, בעצם, להתקרב לאימו של אדם (בגילומה המצוין של שרה וינו אלעד), שהיא כביכול ההפך הגמור לאימה המנותקת ריגשית, שנמצאת בפריז ומשם מנסה לתמרן את ביתה היחידה ברגעיה הקשים. ייתכן שהיא גם רוצה לנתק את אדם מקשריו בתל אביב, ומההוויה שפיתח בעיר הגדולה, ובמיוחד משכנה אחת שברור לה שיש לו קשר כלשהו איתה.

הסרט עוסק, אם כן, במערכת היחסים בין בני הזוג, בינם לבין אימהותיהם, בינם לבין אנשים אחרים שנקרים בדרכם, כגון חברים, משכירים פוטנציאליים, ועוד אנשים שחולפים על פניהם. מערכת היחסים שלהם עם אימהותיהם, האחת, אמו של אדם, חמה, מעורבת, אכפתית, אך שתלטנית וביקורתית מאוד, והשנייה, אימה של תמרה, שהיא קרה, אגואיסטית, אך גם היא, הפלא ופלא, שתלטנית וביקורתית מאוד. השניים מצאו זה את זה, עם הרקע המשפחתי הסבוך הזה, והם מתנהלים זה מול זה עם כל המשקעים המשפחתיים שלהם, ומתוך כל הפלונטר הריגשי בו שניהם נמצאים, שמגיע לשיאים לאור היותה של תמרה בהריון מתקדם, שגם מצריך קפיצה לבית החולים כאשר היא מרגישה רע במהלך הביקור בחיפה.

השניים רבים ללא הפסקה, הרגשות טעונות מאוד. הוא מרגיש שהיא מנסה לתמרן אותו להיות מה שהוא לא, להשתנות בניגוד לרצונו. היא רוצה שהוא יפסיק להשתמש במריחואנה, עד כדי כך שהיא זורקת לו את החומר מהמכונית הנוסעת, סצנה מעניינת שמלמדת אותנו על מערכת היחסים ביניהם, ועל כך שמעבר לכל, שניהם נמצאים שם כרגע בעל כורחם, בשל ההיריון המתקדם ותחושת החובה להתמודד עם הבאת ילד לעולם יחד.

כל זה נעשה על רקע חיפוש דירה בחיפה. הם נודדים בין דירות שונות בעיר היפה, אבל רואים בעיקר את הצד המכוער שלה, עם שפע של דירות ישנות, מתפרקות, שאינן עונות על צורכיהם. בין השאר, הם מתמודדים עם מדרגות רבות, שמאפיינות כמובן את חיפה שמשופעת בהפרשי גבהים.

אחד הדברים היפים בסרט הזה, שמדגיש את מערכות היחסים בין הגיבורים הראשיים, ובינם לבין הדמויות האחרות, ובמיוחד, כאמור, אימהותיהן, הוא הצילום שמתמקד בהם. יש שם הרבה מאוד קלוז-אפים על פניהם של השחקנים. אנחנו רואים אותם כאילו ישבנו לידם, כמעט בתוכם, מה שמוביל אותנו, אוטומטית, להתקרב אליהם ריגשית, להזדהות, לנסות להבין, ולמצוא את המקומות בתוכנו שמכירים את הסיטואציות הללו, של קונפליקטים עם בני זוג, הורים, עם תקופות לחוצות במיוחד בחיים, עם ניתוק ריגשי שלנו מאחרים ושלהם מאיתנו, עם תסכול ועם תחושות של חוסר אונים.

העלילה, שמביאה את הזוג הזה לחיפושי הנדל"ן, מציגה את שתי הערים, תל אביב וחיפה, מהצד הלא מחמיא שלהן. שתי ערים שניתן למצוא בהן יופי רב, והסרט מדגיש דווקא את הכיעור שלהן. זוהי זווית מבט שאנחנו לא רגילים לראות, וגם זה אחד הדברים שמייחדים את הסרט. הנדל"ן היקר בתל אביב עומד לפני השבחה. פרויקטים של פינוי בינוי, שנמצאים בכל מקום, מורידים בניינים שזוגות צעירים יכלו, בדוחק, לשלם את שכר הדירה בהם, ונהרסים לטובת בניינים של דירות בשכר דירה שירקיע שחקים. הסרט מתחיל כך, בהריסה של בניין, שמוצגת בשיא הכיעור. הרס הבית, הרחוב, העיר. משם אנחנו נוסעים עם הזוג במכונית הרעועה, פיז'ו חבוטה בת שלושים שנה לפחות, לא רכב אספנות אלא גרוטאה של ממש. הגרוטאה הנוסטלגית הזאת של אדם, רמז לימים של פעם, התייחסות ישירה למצבו הכלכלי והריגשי של הבחור, שלא מסוגל ולא רוצה לקחת אחריות על עצמו ועל הסיטואציה.

אנחנו מבלים עם הזוג, יחד וכל אחד בנפרד, יום מטלטל בחיפה, שמעמת אותם לא רק זה עם זה ועם מערכות יחסים משמעותיות יותר ופחות בחייהם, אלא מעמת אותם גם עם מערכת היחסים שלהם עם עצמם, עם אישיותם ועם היתרונות והחסרונות שלהם. כל אלה מביאים אותנו, בסוף של דבר, לסוג של הפי אנד, אבל הסוף לא חשוב כמו הדרך שהובילה אליו.

כתיבה ובימוי: ענת מלץ

שחקנים: ויקטוריה רוסובסקי, לייב לב לוין, שרה וינו אלעד, עלא דקא, ניצה שאול, דניאל סבג

צילומים: עמרי אלוני