הסיפור של סולימאן

הסיפור של סולימאן הוא סרט קשה לצפייה. אין בו אלימות פיזית יוצאת דופן, אבל יש בו לא מעט אלימות ריגשית.

סולימאן הוא פליט, או למעשה איש חסר סטטוס חוקי, בצרפת. לאחר שהגיע בדרך לא דרך ממולדתו, גינאה, ועבר דרך אלג'יר, לוב ואיטליה, הצליח להגיע לצרפת. כדובר צרפתית, תיאר לעצמו את פריז כיעד מושלם, אלא שצרפת, כמובן, מקבלת את פניו בפחות התלהבות מזאת שהיה רוצה.

סולימאן, כאדם שדבק בהשרדות ומפתח לו אסטרטגיות חיים מתאימות, רץ ממקום למקום ומיעד ליעד. יעדיו הפיזיים הם הלקוחות, המזמינים ממסעדות, והוא מזגזג ביניהם על אופניים, כפי שאנחנו מכירים גם מכאן: לא עוצר בעצור, נוסע באדום, מסכן את חייו בלי הרף, כדי להרוויח כמה גרושים. בלילה הוא רץ למקום בו נותנים מיטה לאנשים כמוהו, קצת אוכל וקצת מגע אנושי.

במהלך הסרט אנחנו מגלים שיש גם אנשים שהשאיר מאחור, והם יקרים ללבו, אך הוא, בתחושת חומר ברירה, הותיר אותם מאחור. בינתיים הוא ממשיך לנסות להשיג מעמד חוקי בצרפת. לקוחה שטורקת בפניו את הדלת כיוון שהשקית בתוכה נמצאת הזמנתה מקומטת, לאחר שהוא עובר תאונה ומגיע אליה בכל זאת, נותנת לנו את התחושה, את המרירות, את התיסכול, שכל אדם היה חש, על אחת כמה וכמה מי שכמוהו, תלוי בכל אגורה שהוא יכול להרוויח.

לאחר שהוא מסתבך בכל דרך אפשרית, אנחנו מלווים אותו לפגישה הגורלית. עם פקידת ההגירה, שתקבע האם הוא זכאי למקלט מדיני. בסרט אין תשובה. אנחנו נותרים רק עם ניחוש.

הבמאי, בוריס לוז'קין, ליהק לתפקיד סולימאן את אבו סאנגרה, פליט ללא מעמד חוקי וללא ניסיון משחק, ובגלל האותנטיות של משחקו והבעת ריגשותיו, הסרט זכה בפרס השחקן בקטגוריה מבט מסוים בפסטיבל קאן.

זהו סרט שמביא לנו את המבט הזה, שמסתכל מבחוץ על חברה בורגנית ושבעה, מבקש להשתייך אליה אך נאלץ לעבור על חוקיה כדי לעשות זאת. המבט של האדם הזה, האדם השקוף, שבחברות רבות אוהבים לשנוא, מפחדים ממנו ומהשוני שבו, הוא מבט שבוריס לוז'קין כבמאי שם עליו את הזרקור כבר שלושה סרטים.

לוז'קין, שהפך לבמאי לאחר שהיה מרצה לפילוסופיה באקדמיה, עוסק בנושא זה באינטנסיביות, והוא פועל, לעיתים באמצעים כמעט דוקומנטריים, כדי ליצור את סרטיו. צופה אחד בסרט אמר באכזבה: זה סרט שאין בו בכלל עלילה. זה כמובן לא לגמרי נכון. מאידך, הסרט בהחלט נראה כעוקב אחר התרחשות של רגע אחר רגע במשך יומיים אינטנסיביים מאוד בחייו ללא קו עלילתי, אך המעקב הזה מביא אלינו סיפור חזק מאוד, מעורר רגשות עמוקים ונוגע מאוד.

אבו סנגארה, השחקן, קיבל בינתיים מעמד בו הוא יכול לעבוד בצרפת, לאחר הקרנת הסרט, והוא התחיל לעבוד במוסך. לאור הפרס שקיבל על משחקו בפסטיבל קאן, גם לקריירת המשחק שלו יש כנראה עתיד.

ללכת, לא ללכת? ללכת אם אתם מודעים לכך שזהו סרט לא קל, שאין בו עלילה כפי שאנחנו רגילים, אבל זהו בהחלט סרט חזק וסוחף.

משחק: אבו סנגארה  עמנואל יוביין  אלפה עומר סו במאי: בוריס לוז'קין  תסריט: דלפין אלגוט, בוריס לוז'קין אורך 93 דקות שפה צרפתית