ספר, אישה, בית. קפה תיאטרון, הקאמרי

רותי  תמיר היא שחקנית מופלאה. כשצפיתי בהצגת היחיד שלה, אשר עוסקת בביוגרפיה של ש"י עגנון ובספריו, התלהבתי מיכולתה להעביר תחושות בהבעות פנים, מחוות ותנועות קטנות בצורה משכנעת ביותר.

למעשה, אין זאת הצגה. רותי מלמדת אותנו על עגנון, תקופתו, אישיותו, אורחות חייו ודרך חשיבתו, ועל יצירותיו ומהותן, אשר מתכתבת עם התקופה ועם תכונותיו של עגנון, והיא עושה זאת בצורה מרתקת. הידע זורם פנימה בצורה מרתקת.

בין היצירות שהיא מציגה לנו, בקטעים קצרים אך אופייניים, נמצא את 'סיפור פשוט', ו'היה העקוב למישור', 'תהילה' וכמובן, 'שירה'. באמצעות תפאורה בסיסית, שכוללת ספרייה ממנה היא שולפת אביזרים שונים, כמו מטפחות שמעבירות אותה מדמות לדמות, הקלטות ופס קול, היא מצליחה להציג לנו את הדמויות המרכזיות של עגנון. את הרשל מסיפור פשוט, ואת בלומה אהובתו, את תהילה ואת שירה.

במופע בו צפיתי היה קהל של אנשים מבוגרים, אפילו מבוגרים מאוד, שמן הסתם מחוברים יותר לעגנון מהדורות הצעירים יותר. נראה לי שההצגה מתאימה מאוד לבתי ספר תיכוניים. היא עשויה לקרב את עגנון ואת יצירתו ותקופתו לקהל צעיר, שילמד רבות בפרק זמן קצר יחסית. רק שעה ורבע ויצאתי מועשרת מאוד בידע ובעניין.

שאלתי את רותי האם היא מציגה את מופע עגנון שלה בפני תיכוניסטים. "הופעתי מאות רבות של פעמים עם מופע זה, אך רק מעט מהן בפני תיכוניסטים. למרות שקהל היעד הראשוני שלי היה תלמידים, רכזות אמרו לי שהוא 'גבוה מדי' עבור תלמידי תיכון. לעומת זאת, אני מופיעה הרבה בספריות, למשל, ושם אני מגיעה לקהל צעיר יחסית".

מה הנחה אותך ביצירת המופע? "שמתי דגש על הצד האנושי של עגנון, ואת המגוון של יצירתו, וזה גם הכתיב את בחירת הדמויות. נשים וגברים, מזרח ומערב אירופה, וארץ ישראל. רציתי ליצור פסיפס, ולכלול גם בעלי חיים שהיו חלק חשוב ביצירתו של עגנון. מהם השארתי, בסופו של דבר, רק את בלק הכלב. יש תהליך שמתחיל בגליציה, מקום הולדתו של עגנון, מהשטעטל אל מערב אירופה, קרי ברלין ופרנקפורט, עד ארץ ישראל, וגם בארץ יש שני פרקים, הפרק היפואי והפרק הירושלמי. סיפורי יפו לא קשורים למסורת, בעוד שסיפורי ירושלים קשורים יותר למסורת. עגנון נע בין העולמות הללו, היה חילוני עם החילוניים ודתי עם הדתיים".

יש דמויות רבות ומגוונות של נשים ביצירתו של עגנון. איך הן באות לידי ביטוי במופע שלך? "הנשים של עגנון נעות בין נשים חזקות מאוד, גם פיזית, ונשים שהן מאוד שבריריות חיצונית אך גם להן יש אופי מאוד חזק. עגנון אהב נשים חזקות. כמובן שהייתי  חייבת להחליט ולבחור. הדמויות של עגנון, כולן, הן מלאות ומאוד מורכבות. לכן כייף להעלות אותן על הבמה".

כייף לראות איך את בונה דמות, באמצעות אביזר אחד, פסקול, מימיקה ותנועות אופייניות. "גם הנושאי הווקלי מאוד חשוב. יש כאן עבודה על נפש, גוף וקול. לכל דמות יש מאפיין של צלילים, של קול פיזי שמתחבר לקול האישיותי".

ספר אשה בית | התיאטרון הקאמרי של תל-אביב (cameri.co.il)

צלם: רמי עופר