פסטיבל עכו

פסטיבל עכו, אשר כיום כבר נראה כמוסד פרינג' מבוסס, חוגג 45 להיווסדו. הוא לא נולד בקלות, אבל השנה, אחרי שנדחה מסוכות לפסח, יש איום כלשהו על המשכיותו, בעיקר כפסטיבל ל'תיאטרון אחר'. השנה, בגלל המלחמה והבעיות הכלכליות, הצטמצם הפסטיבל לשש הצגות תחרות, במקום שמונה, ולשתי הצגות חממה במקום שש. כמו כן, יופיעו ארבע הפקות מחו"ל בפסטיבל. ראש עיריית עכו, עמיחי בן שלוש, מבטיח כי מסורת הפסטיבל תמשך ומהשנה הבאה, הוא יחזור למועדו הקבוע בסוכות.

לדברי עמיחי בן שלוש, ראש עיריית עכו, "יותר מכל, השנה הפסטיבל מסמל התחדשות, עוצמה ויצירה שאינה נכנעת לשום אתגר. מלחמת חרבות ברזל כפתה עלינו דחייה, לחול המועד פסח. פסטיבל עכו הוא סמל לתרבות חיה ונושמת שמשקפת את רוח התקופה ואת השינויים המתחוללים סביבנו. השנה יותר מתמיד הפסטיבל מקבל משמעות עמוקה של התמודדות תקווה לייצר מציאות חדשה באמצעות האומנות'.

לאחר שמועות שהיו לאחרונה באשר לביטולו של הפסטיבל, אמר בן שלוש כי הוא מתחייב כי את הפסטיבל אי אפשר לעצור. הפסטיבל טוב לעיר, והוא יחזור למועדו הרגיל, בסוכות.

ליזו אוחיון, מנכ"לית הפסטיבל,  אמרה כי בימים משמעותיים ומורכבים אלו הפסטיבל הוא עדות לחוסן תרבותי שלנו ולכוחה של האומנות והיצירה לחבר בין אנשים לבנות קשרים בין קהילות, ולתת תקווה ו"פסטיבל עכו מהווה את האירוע התרבותי המרכזי בצפון. עשינו הכל, למרות הקשיים על מנת להוציא את הפסטיבל לפועל".

השנה, למרות הקיצוץ בתקציבים, לראשונה מארח פסטיבל עכו את פסטיבל היין במתחם קולינרי שיציע לצד יינות בוטיק גם דוכני אוכל מגוונים וכשרים לפסח, וטעימה מהמטבחים של השפים המובילים, עם הופעות על במת לילה. "למרות המצב המורכב שבו ישראל ניצבת בזירה הבינלאומית, פסטיבל עכו חוצה גבולות ושמו הולך לפניו בעולם, וגם השנה לוקחות חלק בפסטיבל יצירות אמיצות ובולטות מגרמניה, איטליה, פולין ואוסטריה", מוסיפה ליזו.

לדברי דליה שימקו, המנהלת האמנותית של הפסטיבל,  "המחשבה שהפסטיבל שעבדנו עליו שנה שלמה, פסטיבל 2024 יירד לטמיון, הייתה קשה מנשוא, ועמיחי, וכל עיריית עכו, כולם התגייסו כדי למצוא את התקציבים הנוספים שנדרשו כדי שהפסטיבל יוכל להתקיים בפסח ואני מודה להם מאוד על כך ואני מודה מאוד ליוצרים, שכעשרה ימים לפני הפסטיבל, כשהכל כבר מוכן, ואז כמובן, בגלל הטילים בצפון, אי אפשר היה לקיים את הפטיבל. הם ארזו את הכל ואז הצליחו להרים את עצמם ולגייס מחדש את הצוות ואת השחקנים, ולהביא את כולם לפסח. הצגה היא לא משהו שאפשר פשוט לשים במקרר, ועצם העובדה שאף אחד לא ויתר ראוייה לתודה גדולה. אני חושבת שבזה חוסננו בכלל כחברה. אנחנו לא מוותרים. אנחנו כאן בשביל להמשיך, להיות מי שאנחנו להאמין במה שאנחנו עושים, וליצור ולתת חיים ומשמעות למקום הכל כך מורכב והיפה הזה שאנחנו חיים בו".

דליה הציגה את הצגות התחרות:

הייזנברג באי ודאות.

יוני להב, יוצר ותיק, יצר  פנטזיה עם הרבה הומור, על  גיבור, פיזיקאי יהודי שעסק בתורת הקוונטים. ההצגה עוסקת בהתפרקות ומציאת  העצמי מחדש. "עצם העובדה שיוצר מסתובב במשך עשרות שנים עם מחזה ולא מוותר עליו, יש כאן חיבור מאוד עמוק בין היוצר לבין היצירה, כי בדרך כלל יוצר מכניס למגירה משהו שפשוט לא קרה ועובר הלאה ההתעקשות הזאת מעידה על להט. אני חושבת שיש כאן הצגה מאוד ייחודית בשפה שלה". אלון אופיר מביים וגם משחק את התפקיד הראשי.

הכל נשאר חי

"סטודנטית הגיעה אלינו עם פרזנטציה שהשאירה אותנו פעורי פה". המחזה עוסק בחוויה האישית של דנה כאשתו של גבר נפלא אך הלוקה בהלם קרב. "כמו שלצערנו הרב כל יום נוספים עוד חיילים כאלה והמחזה עוסק במחיר ובמאבק של האישה העולם הופך לסוג של שדה קרב".

ביער

אחרי תקופה ארוכה שהוא לא יצא מהבית, עבר משבר אישי  והחל לנהל פנסיון לחתולים שהוא ירש מאמו, המחזה הזה היא סוג של ההתמודדות אישית שלו, אבל גם כל החוויות שלו כיוצר שהסתובב הרבה בעולם, עבר הרבה מאוד סדנאות במזרח הרחוק. הוא משלב פה דברים אישיים, התמודדות עם מוות, לצד השאלה מהו מוות, מה הם החיים איך זה באמת עובד ביחד. כל זה נעשה דרך בובות, ולוקח אותנו מהתיאטרון הישראלי לדיסציפלינות של המזרח הרחוק.

המחזה עוסק בחוויה של שתי מלחמות. בת דודה מגיעה מאוקראינה, מהמלחמה הנוראית שמתרחשת שם,  היישר לשביעי באוקטובר. יש לנו שתי נשים שלכודות בין שתי מלחמות, והמצב הזה מכריח אותן לגלות מחדש גם את השייכות וגם את הזהות וההתמודדות של האינדיבידואל עם הסיטואציה שנכפתה עליו. זוהי הצגה מאוד דחוסה, של מערכת יחסים שמתרחשת תוך שתי המלחמות האלה. ההצגה היא בשפה האוקראינית עם תרגום לעברית. יש כאן אמירה, שאין מלחמה ששייכת למישהו אחר,  כל מי שנמצא במלחמה הוא פשוט במלחמה

מלך

עמוס אורן לקח את איסאק באבל, אחד הסופרים היהודיים החשובים ביותר, את 'מעשיות אודסה' שלו שעוסקות בעולם התחתון היהודי באודסה שכתובות עם הרבה מאוד הומור ופיוט, ויצר מחזה שמעביר את הקברטיות ואת הכוח של הדמויות המאוד צבעוניות שלו, ומצד שני גם את הנסיבות שבהם הוא נוצר, בתוך המשטר הקומוניסטי, שבו באבל נחשד כמתנגד משטר.

פנטזיה כפולה

יונתן לוי כתב מחזה על איש הרדיו עקיבא נוף, השיה הראשון שראיין את ג'ון ויוקו אונו במיטתם באמסטרדם בשנות ה-70, כשהם שכבו במיטה במלון מפואר ומחו למען שלום עולמי. יונתן לוי זה הביא את סמדר יערון ודוד  שהיו זוג ויצרו יחד.

הצגות חממה

זהב

יעל פולקה, מתמודדת אולימפית, מביאה את הרשמים ואת המצבים המורכבים שילדות עוברות בתוך הדבר הזה שנקרא השאיפה והחתירה לזהב, והיצירה שלה היא שילוב של תיאטרון ומחול.

כרטיס מועדון

מופע אישי של התמודדות עם שכול פרטי ושכול ציבורי על אב שנהרג.

מוני יוסף מספר על ההצגות שמגיעות מחו"ל, עניין שהוא לחלוטין לא טריוויאלי השנה.

"אמנים התעקשו להגיע. הרוב הגיע. ארבע הצגות: קבוצת קולה מברלין, במאי רוברט שוסטר, קבוצה שכוללת אמנים מכל העולם, עם עיבוד של המחזה של אנסקי, שכולל משחק בכמה שפות. גם שחקנים מישראל

זהו עיבוד מאוד פיזי ויזואלי שמבקש למצוא דיאלוג בין חברות ומאחד בין עמים ואנשים".

המופע השני שיגיע הוא זה של קבוצה מפולין של הבמאית מאיה קלצ'ינסקה שהיא אחת הקבוצות המובילות בפולין היום. המופע בנוי על פי עדויות מגטו ורשה,  הדגשה של האכזריות וזה די מזכיר את מה שקרה פה בשביעי באוקטובר, ואיך איך מתמודדים עם האירועים הקשים האלה.

קרלו מסארי מאיטליה, סי אנד סי קומפני, תיאטרון מחול, מפגש בין אדם לחיה.

ההצגה האחרונה באה מאוסטריה, עדות מאם ניצולת שואה, שש עדויות, הפרויקט הבא שלו יהיה עדויות ניצולי הנובה. אמנים אוסטריים יהודים ולא יהודים.

ההצגות שיתחרו בפסטיבל

"הייזנברג באי הוודאות" מאת יוני להב, בבימוי אלון אופיר ובהשתתפות אלון אופיר, אבי חדש, ענת ברזילי, אורנה כץ, רועי רשף פלסנר, תמר ברבי ולימור חדריה.

"מלך", מחזה מקורי בהשראת סיפורי אודסה של איסאק באבל, שכתב וביים עמוס אורן. בהשתתפות רון יגרמן, יובל מרקשטיין, שרוליק פניאל, סנדרו פייקרישוילי, אמלי כהן ויונתן שוורץ.

"הכל נשאר חי" מאת דנה קיילה וירדן גלבוע בהשתתפות אבי גולומב, גבריאל רותם יצחק, ודנה קיילה

"ביער", הצגת בובות למבוגרים, ללא מילים. כתב וביים עופר עמרם, בהשתתפות שחר אור, רוני בן חמו, ועופר עמרם.

THERE IS NO SUCH THING AS SOMEONE ELSE’S WAR

ЧУЖОЇ ВІЙНИ НЕ БУВАЄ, הצגה חצי-דוקומנטרית בשפה האוקראינית עם כתוביות תרגום בעברית. רעיון, בימוי, חלל ועריכה מוסיקלית: מיכאל (מישה) קייט, כתיבה ודרמטורגיה: יוליה אולשנצקי, מיכאל (מישה) קייט.

"פנטזיה כפולה", בימוי ועריכת טקסט: יונתן לוי, בהשתתפות  עקיבא נוף, סמדר יערון, ודוד מעיין.

בין הצגות החממה: "כרטיס מועדון", מאת ובבימוי איה לופט, בהשתתפות עדי זינגר, יותם גת ואיה לופט, "זהב", מאת יעל פולקה, יצירה אוטוביוגרפית תיעודית המבוססת על סיפורים ועדויות של ספורטאיות אולימפיות בנבחרות ישראל וארה"ב.

ארבעת ההפקות – הדיבוק (גרמניה), הניצולים, (פולין) העדות
(אוסטריה) ו“מטאמורפוזה של להקת C&C Company (איטליה), מציעות זוויות שונות לחקר האנושי: בין עבר טורד מנוחה, טראומות מלחמה, וכן התמורות והטרנספורמציות הקיומיות שחוות דמויות על הבמה.
“הדיבוק – בין (שני) עולמות”קבוצת KULA הבינלאומית (אמנים ממדינות ותרבויות מגוונות) מעניקה חיים חדשים למחזה
הקלאסי של שלמה אנסקי.
המחזה מבוסס על “הדיבוק”, אשר משלב מסורות חסידיות, מיסטיקה קבלית ואף נגיעה במיסטיקה פרסית עתיקה, עוסק בכוחות העבר החודרים לגוף ובשאלה כיצד לתת להם מקום מבלי שיכבשו את ההווה.
המחזה נוצר בתקופה של משברים ומלחמות, ומבקש לקיים שיח פתוח במקום שבוהסכסוכים והפחדים מאיימים להשתיק.
זוהי יצירה תיאטרונית-רב-תרבותית שמחברת בין קולות שונים ובוחנת את המתח העדין שבין שתיקה לדיאלוג.
בזמנים של מלחמה, התקשורת בינינו כבר כל כך קשה שלא לדבר אחד עם השני ולהתכנס בתוך המגנים שלנו זו תגובה טבעית. עם הפרויקט  קבוצת KULA מנסה דווקא את ההפך הגמור.  שחקנים ושחקניות מכמה מדינות מנסים לעשות את הבלתיייאמן בתקופה הזו. לשוחח אחד עם השני, להתערב ולקוות להמשיך להיות מעורבים בזמן
שהמלחמה משתוללת. לחיות היכן שאפשר, להעביר מסרים בווידאו היכן שלא. לא לשתוק מתוך כבוד לכאב של אחרים הופך להיות המסר האמיתי. אך אם אנחנו רוצים לקחת את הגיוון של הייצוגים השונים על הבמה ברצינות, עלינו גם לשנות את ההבנה שלנו של תיאטרון פוליטי. לא לדרוש עמדות משותפות בזמן משבר, אלא לשמור על הגיוון של הפרשנויות השונות, להתמודד איתן, זו הניסיון להעמיד מענה לשפת הנשק. לחפש מילים וגם לחוות את הכאב שבשתיקה מתוך כבוד ולא כהשתקה.
שחקנים: מקס באואר (גרמניה), הדר דימנד (ישראל, פורטוגל), סלאבה קושקוב (גרמניה), סלין מרטין-סיסטרון (צרפת), יונה שלגובסקי (גרמניה), רומאריק סגין (צרפת), מַשָּׁה שמוליאן (ישראל), רוברט ספיץ (גרמניה, ישראל).
כתוב על פי מחזה מאת אנ-סקי ועובד על ידי: רוברט שוסטר (גרמניה), דרמטורגיה: יותם גוטל (ישראל), מוזיקה וצלילים: מקס באואר (גרמניה), עיצוב במה: סשה גרוס (גרמניה), תיאום תאורה וטכני: מיכאל ביסוף (גרמניה)

תוכנית הפסטיבל:

פסטיבל עכו