צ'ילבות בקאמרי

לפני כשנה, כשהתיאטראות חזרו להציג לאחר שנדמו ב 7.10, ובתחילה חזרו בצניעות, העלה תיאטרון הקאמרי את פסטיבל ההקראות שלו, 'כאן ועכשיו'. אחד מהמחזות שהוקראו היה 'את מפריעה לי'. גם כהקראה, ניכר היה שהמחזה כתוב היטב, ושתי השחקניות הראשיות, מרים זוהר ומיה לנדסמן, הפליאו להגיש אותו, גם בלי תנועה, תפאורה ותלבושות.

האזעקה שנשמעה באמצע לא הפריעה. להיפך, זוהר ולנדסמן הצחיקו אותנו גם במהלכה. בקהל נכחו בכירי מבקרי התיאטרון הארץ, וכולם צחקו צחוק גדול ומשוחרר. לא היה קשה להבין שהמחזה הזה יכול להפוך להצגה נפלאה, וזה בדיוק מה שקרה.

עומר קרן, המחזאי מביא לנו מחזה ראשון פרי עטו, אך הוא בעל ניסיון רב כשחקן. מאז ההקראה המחזה עבר שינויים רבים, גדל והועשר בתכנים ובעלילות משנה שלא היו בו קודם בעזרת הדרמטורגים גור קורן ושחר פנקס. אך המהות, ה DNA של המחזה נותר. המחזה מבוסס על קשר שבין שתי השחקניות, הדיווה המבוגרת והכוכבת הצעירה והוא ממחיש שעל כל פער בין שני בני אדם ניתן לגשר.

אמש, הצגת הבכורה של 'צ'ילבות', היא 'את מפריעה לי' ההיא, המחישה מה ניתן לעשות בין הקראה מוצלחת שעוברת תהליך של עבודה מעמיקה על הטקסט והמשחק, והתאמת תפאורה, תלבושות ותאורה. שרביט הקסמים, שכולל עבודת בימוי יסודית ומוקפדת של גלעד קמחי, המנהל האמנותי של הקאמרי, עושה את שלו, ואנו מקבלים הצגה ברמה הגבוהה ביותר.

ההצגה כוללת רבדים רבים של תוכן. במעטה החיצוני שלה היא קומדיה. תיאטרון שצוחק על תיאטרון. ההצגה מציגה בפנינו מערכות יחסים בין במאים, שחקנים, מלבישות ואנשי צוות שונים, עם פירגון וחוסר פירגון, גניבת תפקידים, במאי שמסתבך עם שחקנים שהם כוכבים ותיקים וגם עם כאלה שהם כוכבים שבדרך. זהו תיאטרון שמביא לנו גם נוסטלגיה תיאטרונית, הרבה הצגות שהועלו בארץ והפכו לאייקוניים, והוא נכנס גם לחיי השחקנים, בדידותם של שחקנים גדולים, הקשיים להתמודד עם תפקידים ואובדנם, ולתחרות הסמויה והגלויה שבין שחקנים.

על מישורים נוספים, 'צ'ילבות' נוגעת גם באנושיות, ברגש האנושי ובחיבורים בין אנשים שהם בני אדם. במקרה הזה, החיבור העיקרי הוא, כמובן, בין השחקנית המבוגרת, לקראת סוף דרכה, שרוצה עוד תפקיד אחד משמעותי לצאת עמו בתרועה רמה, ובין השחקנית הצעירה ומלאת הכישרון וההבטחה, אך בעייתית מבחינה אישיותית, שיכולה ליצור קשר עם גבר לארבע-חמש דקות, בשירותים של המועדון.

הקשר בין נשים לגברים אינו גורם מרכזי בהצגה זאת. הגברים ממלאים תפקידים של ידיד, במאי, מנהל, מאהב. ההתייחסות אליהם היא דרך העפתם ימינה ושמאלה בטינדר, כפי שאלי (מיה לנדסמן) מלמדת את הדיווה חווה זלצר (מרים זוהר), מלכת התיאטרון, לעשות. זאת, כמובן, אחרי דרך ארוכה שנגזר עליהן לעשות כדי למצוא את החיבור שמאפשר להן להיות חברות ולקבל זו את זו.

משחקן של מרים זוהר ומיה לנדסמן, והחיבור ביניהן הוא זה שיוצר את הקסם הגדול של ההצגה. החל מהיריבות והטינה ביניהן, ההתקרבות שלהן הנוגעת ללב, התמיכה ההדדית, האכפתיות שנוצרת ביניהן ומסייעת לשתיהן להיפתח ולהיעזר זו בזו, וגם לגדול כבני אדם מקרבת אותנו, הצופים, ומאפשרת לנו לחוש את ההצגה, ולהזדהות ריגשית, לא פחות מאשר הצחוק שאנו צוחקים, כיוון שבכל שורה כמעט יש פאנץ'.

גם משחקם של האחרים, ובמיוחד זה של יצחק חזקיה בתפקיד החבר האפלטוני של הדיווה, ועומר עציון בתפקיד מנהל התיאטרון, ראוי לציון.

ההצגה אסתטית מאוד מבחינת תפאורה ותלבושות. התפאורה הצבעונית, שמתחלפת על ידי סיבובים, ממסגרת את הסצנות השונות ומשדרגת את חווית הצפייה. כך גם התאורה.

יש לציין שעומר קרן הקדיש את המחזה לסבתו, חנה'לה קריצמן, שנרצחה בבארי ב 7.10.

בסוף ההצגה הקהל עמד על רגליו ומחא כפיים במשך זמן רב, כראוי להצגת בכורה מצחיקה, מלהיבה ונוגעת כל כך, שהכוכבת הראשית שלה היא אייקון התרבות מרים זוהר.

צוות ושחקנים

• מאת עומר קרן
• בימוי גלעד קמחי
• תפאורה ערן עצמון
• תלבושות אורנה סמורגונסקי
• מוזיקה אמיר לקנר
• וידאו ויטלי פרידלנד, יערה ניראל
• תאורה אורי מורג
• דרמטורגיה גור קורן, שחר פנקס
• ע' במאי אליענה מגון
• משתתפים מרים זוהר, מיה לנדסמן, יצחק חזקיה / אוהד שחר, עומר עציון / גור קורן, ענבר דנון, אוריה יבלונובסקי, רוני נתנאל

צילומים: משה ציתיאת

לפרטים ומועדים נוספים:

צ'ילבות | התיאטרון הקאמרי של תל-אביב