קריאת מגילה הומוריסטית עם גיל קופטש, הסימטה

נקדים ונאמר, אני אדם חילוני לחלוטין, ובכל זאת הסתקרנתי. בשנה בה קשה מאוד לחגוג, ובפרט חג שאמור להיות שמח כמו פורים, בשנת מלחמה, שבה מוחזקים חטופינו בשבי בתופת ולא ניתן באמת לשמוח, החלטתי שדווקא הפעם זמן לשמוע קריאת מגילה, מה גם שהיא הומוריסטית, ונעשית על ידי גיל קופטש, קומיקאי שהקשר שלו לדת ידוע. גילוי נאות: גיל הוא בנה של בת שבע, המחנכת המיתולוגית שלי מבית הספר היסודי בגבעתיים.

התבקשנו להביא רעשנים לקריאת המגילה. כשעברתי ליד מקס, נכנסתי ורכשתי שניים כאלה, וגם מסיכות. אם כבר קריאת מגילה, אז עד הסוף. מצויידים ברעשנים ומסיכות, אם כך, הגענו חגיגיים למעונה הזמני של הסמטה, בקאנטרי גורן גולדשטיין, מיקום הרבה פחות אסתטי ממיקומו הרגיל של התיאטרון, אך נגיש הרבה יותר מבחינת חנייה. עירית פרנק, מנהלת הסמטה, סיפרה לנו שקריאת המגילה היא חידוש בבית הסמטה, שהיא מתכוונת לאמץ.

גיל הגיע, ומיד התאמנו על הרעשנים. עד כמה אנחנו יכולים להרתיע את המן ואת העמלקים בעזרת הרעש? גיל הסביר לנו את הקשר בין המן האגגי לבין עמלק. עמלק, מסתבר, הוא עם שיודע להתנפל על עם ישראל כשהוא חלש ומפורד. מזכיר לנו משהו. קריאת המגילה הייתה לא רק הומוריסטית, ומלווה בבדיחות גיל, שמתחילות תמיד עם יהודי, מוסלמי ונוצרי… ולא תמיד יש להן פואנטה אבל הן תמיד מצחיקות, אלא גם הביאה הרבה ידע. ידע על יהדות, היסטוריה כללית, ותולדות עמינו. פרשנויות מפרשנויות שונות, גם סותרות לעתים, של חכמינו, וניתוחם את דמויות המגילה. מי באמת היה אחשוורוש? מה היה סופה של ושתי, הפמיניסטית הראשונה, ומי היו מרדכי ואסתר-הדסה, ומה היו תפקידיהם האמיתיים בהצלת היהדות מכיליון, או משואה? בקיצור, המורה בת שבע יכולה להיות גאה.

ברור שבסוף, כשניגשתי לגיל והצגתי את עצמי, צילמנו סרטון לבת שבע. איך אומרים הילדים? היה כייף. אני בהחלט מחזקת את עירית פרנק בהחלטתה להמשיך את המסורת. ואני? ממשיכה לאחוז בחילוניותי, ובידע שסיפור המגילה הוא סוג של מיתולוגיה שהסתובבה באזור המזרח התיכון הקדום, כמו סיפור המבול והתיבה, וגם אותה אימצנו לחיקנו ולתורתנו.