שאלתי את המנהל האמנותי של תמונע, דר ארז מעין שלו, על פסטיבל תמונע.
כמו לפסטיבל א-ז'אנר, נראה כי יש לפסטיבל תמונע כמה מטרות. תוכל לספר עליהן?
ארז: "אכן, יש לפסטיבל כמה מטרות. המטרה הראשונה, שמתחברת לכל העונה, היא הדוקומנטרית. המציאות עולה על כל דימיון ונסיבות החיים הנוכחיות מחייבות אותנו לדיון מעמיק ובלי פילטרים. כך, למשל, אנו מביאים את ההצגה 'שורה' של רועי יוסף מפסטיבל ישראל. שלושת הימים הראשונים של הפסטיבל היו הסדרה הדוקומנטרית, ממנטו, שניהלו אבי גיבסון בראל ועינת ויצמן. חלק מהתכנים נגעו ישירות למלחמה, ואחרים לחקירת המציאות. הרצון הוא להביא תיאטרון לא אסקפיסטי, שמוכן לשאול שאלות בלי לבדר, להביא תמונות אמנות דרך המציאות. בנוסף הבאנו את המחזה בורגהר קינג, מחזה אוסטרי שנכתב על ידי המחזאית אלפרידה ילינק כשנבחר דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית בפעם הראשונה. עכשיו, כשנבחר שנית, אנו מביאים אותו כאן, עם העיבוד והבימוי של אריאל וולף".
אתם מטפחים גם יצירה צעירה, כמו ב'כרגע' שראיתי.
ארז: "אנחנו רואים חשיבות גדולה בטיפוח יצירה חדשה וצעירה בתמונע. איתי דורון, שותפי לניהול האמנותי של הפסטיבל, ואני, צפינו בכל יצירות של הסטודנטים של סמינר הקיבוצים, ובחרנו מתוכן ארבע, לצד היצירות שהובאו ב'כרגע' שראית. רצינו לתת לסטודנטים אופק לעשייה, ולתת לקהל הצצה לדברים החדשים שקורים".
"עוד דבר שחשוב לנו", מוסיף ארז, "הוא התערוכות שאנחנו מעמידים פה לאורך כל הפסטיבל. תערוכה בשם 'תמונ(ע)ת מצב'. עידית סוסליק, מרצה, חוקרת ומבקרת מחול, מביאה טקסט, מילים בודדות שמסכמות את המצב, ובתקופת הפסטיבל אנו מציבים את המילים יחד.
תערוכה נוספת שאנו מציגים בגלריה היא בשיתוף פעולה עם אי"ב (איגוד היוצרים העצמאיים), על מצב היוצר העצמאי בארץ. התערוכה תהיה תלויה במשך מספר חודשים, ויש כנס שמתחיל היום, בשיתוף עם חוקרים, בנושא זה. כוונתנו היא להמשיך לשמש בית ליוצרים ולקהל, כפי שאנחנו מתחייבים מאז ומתמיד".
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים.
אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.