ראיון עם יגאל זקס, מנהל אמנותי, אנסמבל קבוצת עבודה

ראיון עם יגאל זקס, שחקן, במאי, מנהל אמנותי, אנסמבל קבוצת עבודה

יגאל זקס התחיל כשחקן, אבל מהר מאוד הבין שמעניינים אותו גם צדדים נוספים של עולמות התיאטרון והקולנוע. מאז הוא לא מפסיק ליצור, כמחזאי, במאי ומנהל אמנותי. הוא ממשיך לשחק, בתיאטרון, ובעיקר בקולנוע ובטלוויזיה. הוא כתב מספר רב של מחזות, הן לתיאטרון הרפרטואר והן לתיאטרון העצמאי, וכמובן, בשנים האחרונות הוא גם מוביל אנסמבל קבוצת עבודה שהקים, ותורם רבות לפיתוח אמנות התיאטרון בישראל.

יגאל שיחק במרבית התיאטראות הרפרטואריים בישראל: התיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון הבימה, תיאטרון באר שבע, תיאטרון הספרייה, אנסמבל הרצליה, תיאטרון נוצר ובאנסמבל "קבוצת עבודה".

הוא גם שיחק בדרמות וסדרות טלוויזיה ביניהן: ״המזח״, ״בת השוטר״, ״החממה", "לגעת באושר", "כנפיים", "עכשיו או לעולם לא", "כתב פלילי", "השיר שלנו" ,"המשרד", ובסרטי הקולנוע ביניהם "הטבעת", "ברדחוב" ועוד.

אחת הסיבות שבחרתי לראיין את יגאל, היא שההצגות של האנסמבל שלו, 'אנסמבל קבוצת עבודה' מאוד מיוחדות בעיני. יש בהן רעיונות מעניינים במיוחד שמביא לחשיבה, אותו דבר שנשאר איתנו אחרי שאנחנו יוצאים מהתיאטרון, וממשיך איתנו.

אתה בחרת בתיאטרון או, כמו שאומרים רבים, התיאטרון בחר בך?

"אני בחרתי בו, בהחלט. זה היה משהו שטעמתי ממנו בתיכון בבית ברל, היו לי שם מורים לתיאטרון במסגרת חוץ פורמלית, כיוון שעדיין לא היו מגמות תיאטרון. שלומי מוסקוביץ ויהודה אלמגור לימדו אותי, הם היו עדיין סטודנטים אז, והם הדליקו אותי.

בהתחלה המשחק הכי משך אותי, לכן, לאחר השירות הצבאי הלכתי ללמוד בבית צבי, ואחרי כמה שנים של משחק הרגשתי שאני מתעניין בחוויה מכל הכיוונים, לכן התחלתי לביים. בתחילה ביימתי סטודנטים בבית צבי, ואז התחלתי גם לכתוב ולהתעניין בדרמטורגיה".

מהם סדרי העדיפויות שלך היום?

"התחלתי ממאה אחוז משחק, והיום זה בעיקר בימוי, ניהול אמנותי ודרמטורגיה, ועדיין, משהו כמו שלושים אחוז משחק. יש גם את העניין הפרוזאי הזה, שאומר שצריך גם להתפרנס, והתיאטרון העצמאי, זה לא לפרנסה".

תיאטרון עצמאי? כלומר, פרינג'?

"אני מעדיף את המונח תיאטרון עצמאי. אני לא מתנגד לפרינג', אבל כשמדברים על פרינג' מדברים על שוליים, וזה לא נכון לי להגדיר את מה שאני עושה כשוליים. אני לא קם בבוקר לעשות שוליים, אלא את הכי טוב ומעניין שאני יכול.

אני לא עושה אמנות לקהל מצומצם, ומצד שני, אני לא עושה את מה שיש בו הכי הרבה פוטנציאל שיווקי. החשיבה השיווקית לא מעניינת אותי, ולא מעניין אותי לעשות את מה שכבר נעשה אינספור פעמים. אני מאוד אוהב קלאסיקות, אבל לא מעניין אותי לראות אותן שוב ושוב. העיבודים המודרנים הם בעיני קלישאה. אולי זה גם עניין של גיל. כמה פעמים אני יכול לראות את אותה יצירה?"

ואם יבואו ויציעו לך לעשות אחת מהקלאסיקות? תסרב?

"אם יבואו ויציעו לשלם לי יפה כדי לביים, למשל, את בית ברנרדה אלבה,  ייתכן שלא אסרב. אבל לא אעשה זאת מיוזמתי. אני לא מעוניין כרגע, בלי התחייבות לעתיד, למצוא זוויות חדשות, למשל, בשייקספיר. אני עושה עכשיו רק מה שמעניין אותי".

ומה שמעניין אותך הוא אנסמבל קבוצת עבודה.

"כן. מה שאנחנו עושים באנסמבל, אפרופו ההתייחסות לפרינג' שדוחק ומאתגר את הקונבנציות עד לקצה, האנסמבל נמצא במקום מתון יחסית. אחת הביקורת עלי הוא שאפשר להעלות את היצירות שלנו גם ברפרטוארי, והיו כבר מנהלים ברפרטוארי שאמרו לי שהיו לוקחים אותן אליהם. אכן עבדתי גם ברפרטוארי בעבר.

באנסמבל, מחזות עוברים תהליך ועבודה. מבחינתי זה בעיקר להביא את הפוטנציאל של מחזאים חדשים. למשל, המחזה פריקואל וסיקואל (עליהם כתבנו פה, בבילוי נעים, )הגיע אלי ממש בתחילת הדרך. ביקשנו רעיונות והצענו לשלם לאנשים כסף גם אם לא בטוח שהמחזה יעלה אצלנו. במקרה של פריקואל וסיקואל, ראיתי את הפוטנציאל, וההצגה עלתה בזמן שיא, כשנה. אגב, אני חושב שכך גם תיאטראות גדולים צריכים לעבוד".

כלומר?

"צריכה להיות מחלקת פיתוח, כמו בכל תעשייה אחרת, שתבחן ותחליט למי יש פוטנציאל  ותשקיע בתהליך הכתיבה, גם אם המחזה לא יעלה אצלם, בסופו של דבר. לצערי, אצלנו, בפרויקט 'נקודת פתיחה' שבא לעשות בדיוק את זה, קיצצו לנו את התקציב.

המחזאים שמשתתפים בתוכנית הפיתוח שלנו לא קשורים לאנסמבל, והם יכולים לקחת אחר כך את המחזה שלהם לתיאטראות אחרים".

איך הקמת את האנסמבל? הקמת אותו לבד, או שהיתה קבוצה מהתחלה?

"זאת הייתה יוזמה שלי, אבל הרבה אנשים עזרו בדרך. חלק המשיכו אתי הלאה וחלק הלכו לדרך אחרת. בתחילת הדרך העבודה הייתה ממש התנדבותית, אבל לעיתים הייתה גם חשיבה לטווח ארוך על האפשרויות העתידיות. הייתה לעמותה שהקמנו, קבוצת עבודה, שתי מטרות: פיתוח מחזאות מקורית ב'נקודת פתיחה', וקבוצת התיאטרון שבה אני מעלה רק מחזאות ישראלית מקורית חדשה, 'אנסמבל קבוצת עבודה'.

בתחילה חשבתי שיהיה קל יותר לקבל תקציבים מהמדינה, אבל זה הרבה פחות קל מכפי שחשבתי. כשהקמנו את העמותה, בשנים 2011-12, פניתי למפעל הפיס, שתמך בעמותה. אחר כך הצטרף גם משרד התרבות, שסייעו עד השנתיים האחרונות, בהן צומצמו התקציבים בגלל המלחמה. עד היום, פותחו במסגרת 'נקודת פתיחה' כחמישים מחזות, מהם הועלו 14 על במות שונות".

וההצגות של האנסמבל?

"בשנים הראשונות עבדו אצלנו שחקנים רבים מהשורה הראשונה, כמעט בהתנדבות. ביניהם, למשל, שרון אלכסנדר, יעקב זדה, אוהד קנולר. הם באו למרות שלא היה כסף. חלק מהשחקנים המשיכו אתנו במהלך הדרך, וחלקם באו להצגה אחת או שתיים. אני אוהב לעבוד איתם ושמח שהם נשארים. אלה אנשים שכייף לעבוד איתם.

יש גם את המחזאי נועם גיל, שהוא מחזאי שביימתי כבר שמונה מחזות שלו, אחת בהבימה ושבע אצלנו, באנסמבל. למשל, הוא כתב את 'הפצוע הישראלי'.

בשנתיים האחרונות צפיתי במספר הצגות של האנסמבל. ביניהם 'הפצוע הישראלי ' הפצוע הישראלי, קבוצת עבודה, בתמונע – בילוי נעים , 'נס ציונה – המחזמר' נס ציונה המחזמר, אנסמבל קבוצת עבודה, תמונע – בילוי נעים, לאחרונה ב'פריקואל וסיקואל יורשים כת' פריקואל וסיקואל יורשים כת בתמונע – בילוי נעים. לפני כשנה וחצי ראיתי את 'לא סוף העולם' . תוכל לספר קצת על המחזה 'לא סוף העולם' שאתה כתבת? מנין הרעיון?

"התחלתי לכתוב אותו עוד לפני הקורונה, כי הטרידה אותי הקלות בה אפשר בעידן הרשתות החברתיות להפיץ שקרים, וחשבתי על אנשים שמקדמים את תאוריית העולם השטוח, כדוגמה למשהו כל כך מופרך שמעניין לבדוק מה גורם לאנשים להפיץ אותו ולהאמין לו.

שאלתי את עצמי אם אפשר להרגיש מה האמת, ואם אפשר להוכיח רגש, וכתבתי על זה פנטזיה רומנטית שעוסקת בקונפליקט בין אמונה, רגש ורציונל, שמהן נגזרות התפיסות השונות של אמת אצל פוליטיקאים ציניים, מדענים אידיאליסטים, ואנשים מאוהבים".

תוכניות לעתיד?

"תמיד מוזר לי לענות על שאלות כאלה. אם עושים גוגל, אפשר למצוא תשובה שנתתי על שאלה כזאת לפנאי פלוס בשנת אלפיים. זה תמיד משעשע אותי לקרוא על תוכניות לעתיד. מבחינתי, זה להמשיך למצוא, בתחום המקצועי, דברים שיאתגרו ויעניינו אותי, וגם ליצור את הדברים שיעניין אותי ליצור. אני אוהב לאתר ולקדם מחזאים, כמו את אלה שכתבו את פריקואל וסיקואל, ונס ציונה – המחזמר. אני מקווה שיהיה לי יותר כסף כדי לקדם ולפתח עוד מחזות מקוריים מעניינים כאלה.

צילום ראשי: אביטל פלג

אפשר לקרוא עוד על קבוצת עבודה, מחזות ושחקנים, כאן:

קבוצת עבודה | תיאטרון | שונצינו 8, Tel Aviv-Yafo, Israel