ראיון עם נחום סלוצקר, יזם תרבות ומפיק

Home ראיונות ראיון עם נחום סלוצקר, יזם תרבות ומפיק
ראיון עם נחום סלוצקר, יזם תרבות ומפיק
ראיונות

Genesis: מסיפור הבריאה לפרויקט מוזיקלי בינלאומי

מאת אלון רוזן

נחום סלוצקר על החזון, החיפוש האמנותי והמפגש בין מוזיקה, אמונה ופילוסופיה

כיצד הופכת יצירה סימפונית המבוססת על ספר בראשית לפרויקט מוזיקלי שמוצג בעשרות מדינות, בשפות שונות ולפני קהלים מגוונים? עבור נחום סלוצקר, מפיק פרויקט Genesis ושותפו לדרך של המלחין ברוך ברלינר, מדובר במסע אמנותי ואנושי שעדיין לא הסתיים. מסע המשלב מוזיקה קלאסית, רוק, בלט, וידאו ארט ושאלות פילוסופיות על טבע האדם, אמונה והבחירה בין טוב לרע. בשיחה הוא חוזר אל ראשית הדרך, מספר על המפגש ששינה את חייו המקצועיים ומסביר מדוע סיפור הבריאה ממשיך לדבר אל קהלים ברחבי העולם.

איך התחיל הקשר שלך עם ברוך ברלינר, ומה הביא אתכם ליצור יחד את Genesis?

הקשר בינינו התחיל בתחילת שנות התשעים. ברוך חזר אז לישראל אחרי שנים רבות שבהן חי בגרמניה ובשווייץ. באחד המפגשים הוא הציג בפניי מחברת ובה מנגינות שרשם לעצמו לאורך השנים. משהו במוזיקה הזאת תפס אותי. נוצר בינינו קשר שהלך והעמיק, ובהדרגה התפתחה גם שותפות אמנותית וחברות קרובה.

היה בינינו גם סוג של חילופי ידע מעניינים. אני לימדתי את ברוך מוזיקה, והוא לימד אותי תורה. מתוך המפגש הזה צמחה בהמשך Genesis, יצירה סימפונית המבוססת על סיפורי הבריאה בספר בראשית.

איך התקבלה היצירה בהופעה הראשונה?

הפרמיירה התקיימה במוזיאון תל אביב, בביצוע התזמורת הקאמרית הישראלית, בניצוחה של קרין בן יוסף ובקריינותו של צבי סלטון. באופן טבעי, היו לנו חששות. ברוך עדיין לא היה מלחין מוכר לקהל הרחב, והבאנו לבמה יצירה חדשה, המבוססת על טקסט מקראי, בשפה מוזיקלית משל עצמה.

אבל אחרי הקונצרט קרה משהו מעודד. שמעתי במקרה שני אנשים ששוחחו ביניהם על היצירה. אחד מהם אמר שהוא כבר שמע פעמים רבות את היידן, אבל המוזיקה החדשה של ברלינר הייתה בעיניו משהו אחר, מקורי ומעניין, במיוחד משום שהיא מבוססת על התורה. הרגע הזה היה משמעותי עבורנו.

גם הביקורת העיתונאית תרמה להתפתחות היצירה.

נכון. באחת הביקורות נכתב שחסר ביצירה פרק דרמטי במיוחד. במקום להיעלב או להתגונן, החלטנו לבדוק את הדברים. שאלתי את ברוך מה לדעתו באמת חסר, והוא ענה כמעט מיד: קין והבל.

הוספנו את הפרק, והוא הפך לחלק מהותי ביצירה. מבחינתי, זה סיפור יפה על האפשרות להפוך ביקורת למנוע של צמיחה. לפעמים הערה ביקורתית אינה מחלישה את היצירה אלא דווקא עוזרת לה להתפתח ולמצוא את הצורה הנכונה שלה.

מי היו האנשים שסייעו לכם להוציא את הפרויקט לדרך?

אני רוצה להזכיר במיוחד את אולגה פולק מהתזמורת הקאמרית הישראלית. היא האמינה ביצירה ונתנה לה את ההזדמנות הראשונה. זה לא דבר מובן מאליו, במיוחד כשמדובר ביצירה חדשה של מלחין שעדיין לא זכה להכרה רחבה.

ג'נסיס פיוז'ן בקמפוס PEARS בברלין


בהמשך עשינו עם אותה תזמורת גם ניסיון ראשון להציג את Genesis בגרסת סימפו־רוק, וגם הוא התקבל בהצלחה. מבחינתנו זו הייתה הוכחה לכך שהיצירה יכולה להתקיים ביותר מעולם מוזיקלי אחד.

מתי הבנתם שיש ליצירה פוטנציאל בינלאומי?

הפריצה המשמעותית הגיעה בעקבות הצגת היצירה בפסטיבל בפולין. שם נוצר קשר עם מנצח אמריקאי, שהזמין אותנו להופיע בפסטיבל בארצות הברית. משם התחיל להתגלגל המסע הבינלאומי.

מאז הוצגה Genesis בכארבעים מדינות. אחד הדברים שלמדנו בדרך הוא שצריך להתאים את היצירה לקהל המקומי, בלי לפגוע במהות שלה.

איך מתמודדים עם העובדה שמדובר ביצירה המבוססת על טקסט עברי ומקראי, כשהקהל אינו בהכרח דובר עברית או מכיר את המקורות?

בתחילת הדרך חשבנו שאולי נכון להשאיר את הקריינות בעברית בכל מקום. הרי מדובר בסיפור יהודי ובטקסט המקורי שלו. אבל בעקבות שיחה עם הקריין רונלד גוטמן, הוא הסביר לנו שבקהל האמריקאי כמעט איש אינו מבין עברית. הבנו שאם אנחנו רוצים שהקהל יתחבר לסיפור, אנחנו צריכים לאפשר לו להבין אותו.

מאז אנחנו מתאימים את הקריינות לשפה המקומית. כך היצירה יכולה לפנות לקהל בשפתו, והסיפור המקראי הופך נגיש גם למי שאינו מכיר את המקור העברי.

Genesis כבר אינה יצירה סימפונית אחת במובן המסורתי. נוצרו לה גרסאות שונות. מה עומד מאחורי הבחירה הזאת?

אני חושב שיש כאן שני מניעים. הראשון הוא אמנותי. אנחנו לא רוצים להפסיק לחפש, להתנסות ולבדוק מה עוד אפשר לעשות עם היצירה. השני הוא הרצון להגיע לקהלים חדשים, שלא בהכרח מגיעים לאולמות קונצרטים כדי להאזין למוזיקה קלאסית.

גרסת הסימפו־רוק, למשל, משלבת תזמורת סימפונית עם קלידים, תופים, גיטרה חשמלית וגיטרת בס. זה יוצר עולם מוזיקלי אחר, שיכול לדבר גם אל קהל צעיר יותר ואל אנשים שמגיעים מעולם הרוק.

יש גם גרסת פיוז'ן וגרסת בלט. בבלט המוזיקה מקבלת ממד נוסף, חזותי וגופני. התנועה מפרשת את הסיפור בדרך אחרת ומאפשרת לקהל לחוות אותו לא רק באמצעות הצליל והטקסט. אני בוחן גם אפשרות להעלות הפקה כזאת בברלין.

האם השינויים האלה אינם עלולים להרחיק את היצירה מהמקור שלה?

להפך. בעיניי, כל עוד שומרים על המהות, אפשר להעניק ליצירה חיים חדשים. אני רואה בכך המשך טבעי של החיפוש האמנותי. יצירה טובה אינה חייבת להישאר מקובעת בצורה שבה נולדה. אפשר לבחון אותה דרך סגנונות שונים, להוסיף לה שפות אמנותיות ולגלות בה אפשרויות שלא חשבנו עליהן בתחילת הדרך.

גם בגרסה הסימפונית יש מפגש בין תקופות וסגנונות. היצירה מתכתבת עם תולדות המוזיקה, מבאך ועד ימינו, ובפרק העוסק בנוח משולבת ציטטה מוזיקלית מבטהובן. כך נוצר דיאלוג בין הסיפור המקראי לבין ההיסטוריה של המוזיקה.

מעבר למוזיקה, יש ביצירה גם אמירה פילוסופית ומוסרית. מהו בעיניך הרעיון המרכזי שלה?

בעיניי, אחת השאלות המרכזיות היא שאלת הבחירה בין טוב לרע. ברוך מדגיש שהאדם הוא יצור שניתנה לו האפשרות לבחור את דרכו. הוא יכול לבחור בדרך של בנייה, יצירה והתפתחות, אבל גם בדרך של הרס.

אפשר לראות את השאלה הזאת בסיפורי הבריאה, בגירוש מגן עדן, בסיפור קין והבל ובסיפור המבול. בכל אחד מהם האדם עומד מול הבחירות שלו ומול האחריות לתוצאותיהן.

השאלה היא למעשה אם נבחר להיות כמו קין או כמו הבל. האם נבחר לבנות או להרוס? להתקדם או להחריב? אלה שאלות שאינן שייכות רק לתקופה המקראית. הן רלוונטיות לכל אדם ובכל חברה.

האם אתם מנסים להוביל את המאזין למסקנה מסוימת, או להשאיר לו את האפשרות לפרש את הדברים בעצמו?

אני חושב שחשוב להשאיר מקום לדמיון ולמחשבה. יש ביצירה קטעי קריינות, וביניהם קטעים מוזיקליים שמאפשרים למאזין לעצור, לחשוב וליצור לעצמו תמונות. אנחנו לא רוצים לספק תשובות חד משמעיות לכל שאלה. המוזיקה יכולה לעורר רגשות ומחשבות, וכל אדם יכול לקחת ממנה משהו אחר.

למוזיקה ולקריינות מצטרף גם וידאו ארט. כיצד נולד שיתוף הפעולה עם ירון שין, המוכר בשם Jewboy?

רצינו להוסיף ליצירה ממד חזותי שיתקיים לצד המוזיקה והטקסט. ירון שין הוא אמן ואנימטור ישראלי, ושיתוף הפעולה איתו היה תהליך מורכב מאוד.

האתגר היה ליצור רצף חזותי שיוכל להתאים לביצועים שונים של היצירה. צריך לזכור ש־Genesis מבוצעת בתזמורות שונות, בקצבים שונים ובשפות שונות. גם משך הביצוע משתנה, ולכן היה צורך למצוא פתרון שיאפשר לווידאו להשתלב ביצירה בלי להיות תלוי באופן מוחלט בתזמון של ביצוע מסוים.

העבודה נמשכה יותר מחצי שנה. זה היה תהליך של חשיבה, ניסוי והתאמות, והתוצאה הפכה לחלק בלתי נפרד מהשפה האמנותית של הפרויקט.

אחרי כל כך הרבה שנים וארבעים מדינות, לאן ממשיכים מכאן?

אנחנו בהחלט לא רואים בפרויקט משהו שהסתיים. להפך. אנחנו ממשיכים לחפש מקומות חדשים, קהלים חדשים ושיתופי פעולה נוספים.

כרגע אני מעוניין להרחיב את הפעילות גם לגרמניה, לאוסטריה ולשווייץ. בין היתר אנחנו בוחנים אפשרויות לשיתוף פעולה עם המוזיקאי הגרמני דרו, לשעבר חבר להקת OOMPH!. אני מאמין שיש פוטנציאל מעניין למפגש בין העולמות המוזיקליים האלה לבין Genesis.

אם היית צריך להגדיר במשפט אחד מהי Genesis עבורך, מה היית אומר?

זו יצירה שמחברת בין עולמות. בין מוזיקה קלאסית למוזיקה עכשווית, בין המקרא לאמנות, בין מסורת לחיפוש חדש. אבל מעל הכול, היא עוסקת באדם, בבחירות שלו ובשאלות שמלוות את האנושות מאז ראשיתה.

צילום: אנסטסיה אצפקינה

לקריאה נוספת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לרשימת תפוצה