אמש נפתחה תערוכתה של יוכבד ליפשיץ, ממקימי נחל עוז, שנחטפה וחזרה אך בעלה עודד נותר שם, בעזה. יוכבד הייתה צלמת מקצועית, היא החלה לצלם בגיל 16. עם התפתחות ההתיישבות באזור עוטף ישראל, גם הקימה מגמת צילום בבית הספר האזורי ונחשבה כמורה דגולה בתחום.
יוכבד צילמה רבות את משפחתה ובקיבוץ שלה, את חיי השגרה ואת האירועים המיוחדים באזור. צילומיה התפרסמו מדי פעם בעיתון על המשמר, שם עבד בעלה עודד, (אשר פגשתי כיוון שעבדנו יחד באותה קומה בבית על המשמר).
ביתה נשרף כליל בשבעה באוקטובר ויחד עמו עלו באש כל צילומיה. כמעט כל התיעוד שיצרה במצלמתה נעלם, למעט צילומים בודדים שלקחה שרון ליפשיץ, בתה, שרצתה להשתמש בצילומים לצורך סרט עליו היא עובדת. מנכ"ל מוז"א, עמי כ"ץ, מספר שהתערוכה אורגנה בזמן שיא, ולפני שבוע עדיין היו הצילומים אשר מוצגים בתערוכה בלונדון.
מדברי עמי כץ, מנכ"ל מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב – בערב הפתיחה: "בין השנים 1975-1980 הייתי חבר קיבוץ כרם שלום שבנגב המערבי, בימינו הוא חלק ממה שמכונה 'העוטף'. הכרתי מרחוק את עודד ליפשיץ שהיה מדריך דור המייסדים של הקיבוץ, הוא היה דמות לשאת אליה עיניים, אחד מהוגי הדעות, מהפעילים החברתיים-פוליטיים, מובילי הדרך של הקיבוצים בנגב המערבי. בתשעה באוקטובר בשעה 14:17 כתב אריק בקבוצת הווטסאפ כך: 'ההורים של חברתי שרון, עודד ויוכקה (יוכבד) ליפשיץ מקיבוץ ניר עוז נעדרים. כפי שנראה נחטפו מביתם שנשרף כליל ונלקחו לעזה. יוכקה ועודד, צלמת ועיתונאי בשנות ה- 80 לחייהם, אנשי שלום ואמנות, חיו את כול חייהם בניר עוז וגידלו דורות של נכדים ונינים לתפארת. מאז יום שבת איננו יודעים מה עלה בגורלם. הם זקוקים לתרופות שלהם ואנחנו חוששים לשלומם. אנא, אם מישהו שמע משהו או מזהה אותם בסרטונים, אנא צרו קשר בדחיפות, אנחנו נטרפים מדאגה'.
יוכבד ליפשיץ נמצאת איתנו פה היום. עודד עדיין לא חזר. המפונים לא בבתיהם, החטופים לא שבו, והחיילים נלחמים בדרום ובצפון – זו תמצית קיומנו בזמן האחרון.
בתערוכה של יוכקה מוצגות 14 תמונות וסרט וידאו אחד. התצלומים כולם של הצלמת יוכבד ליפשיץ, עבודת הוידאו של בתה שרון ליפשיץ. הצילומים כולם אוד מוצל מאש שאחזה בבית ליפשיץ ב-7 באוקטובר, והם ניצלו כי שרון לקחה אותם לשימוש אפשרי לעבודת הוידאו שלה על אמה הצלמת בקיבוץ ניר עוז. מי יכול היה לדמיין תסריט כזה. אני מודה לך יוכקה, לבתך שרון, ולכול המשפחה על ההתגייסות והסיוע להפקת התערוכה. אנחנו גאים להיות בית ולו זמני לצילומים שניצלו ומייחלים לחזרת כול החטופים ובהם עודד".
מתוך דברים שאמרה יוכבד ליפשיץ לקראת התערוכה: "עבודת חיי הלכה. צילמתי כל כך הרבה שנים והכל, כולל הנגטיבים, נשרף. מהו צילום שנשרף? מחיקת העבר. העבר שלי שהונצח נמחק. צילום זה בעצם כתיבה של היסטוריה, העברת מידע וידע. הרצון להביע את עצמי תמיד היה בצילום, דרך המדיום. קשה לי להיפרד מהתמונות, הן כבר רק בזיכרון. להיפרד מכל העבר של כתיבת החיים שלי. כל דבר שעשיתי, הבנתי דרך הצילום. צילום הוא דרך להתעמת עם העבר בהווה, והיום אין לי אותו. אני מודה על כל צילום שחזר, אף שמה שנותר הוא פסיק לעומת מה שנשרף. לצלמים צעירים אני אומרת: תדאגו לגיבוי, שלא ילך לאבדון. אבל איך מנציחים תמונות שנשרפו? קשה להמשיך לחיות בזמן שעודד והחטופים האחרים עדיין שם. בוודאי שקשה לחשוב ולדבר על אמנות. אבל המשפחה מחזיקה אותי וגם הרצון שעודד יחזור. בסוף הדרך אין לי אפשרות להמשיך אתו וזה כל כך קשה לי".
בתערוכה מוצג גם הסרט של שרון ליפשיץ, בתם של יוכבד ועודד, הקו והמעגל. שרון, אמנית וידיאו, צילמה את הסרט בשנת 2009, בביתם של יוכבד ועודד. הסרטון כולל שיחה בין האם והבת של החיים, על הצילום ועל הקיבוץ.
התערוכה מוצגת בשיתוף מטה משפחות החטופים והנעדרים, ומוקדשת לזכר הקורבנות ולחשיבות שימור הזיכרון של האנשים, והחיים שהיו ואינם. היה מרגש מאוד לראות את יוכבד עם משפחתה בטקס פתיחת התערוכה, לזכור את מה שהיא עברה ועדיין עוברת, בהמתנה לעודד שיחזור. מוזיאון ארץ ישראל נותן חשיפה ליוכבד, להתיישבות בעוטף ישראל ולקול החטופים.
תערוכה נוספת שנפתחה אמש היא come about, מיצב וידיאו ענק שעוסק במרחבים של זיכרון אישי ותרבותי, ועל הקשר שבין תנועה להשהיה. דימויים מופיעים ונעלמים ביצירה. האמנית מנסה ללכוד את מבטו של הצופה בקטעים השונים המתחלפים ובדימויים והקולות. יש התכתבות בין הצילום לריקוד. גוף מופיע, מתפתח, נעלם.
תערוכה נוספת, שאינה חדשה, מוצגת באותו מבנה, בקומה השנייה. זוהי תערוכה בשם משכית 70/30/10. התערוכה מציגה את בית האופנה הישראלי הוותיק משכית, אשר הוקם כדי לתת תעסוקה לעולים חדשים בשנת 1954, בין השאר על ידי רות דיין שטיפחה אותו עד סגירתו בשנת 1994. לאחר מכן הוא נרכש והפך למותג אופנה עילית, עד שנסגר לחלוטין בשנת 2014.
זוהי תערוכה יפהפייה. התצוגה אסתטית מאוד, שילובי הצבעים מרהיבים, הבגדים והתכשיטים המוצגים בה הם העידית שבעידית. כך למשל, 'מעיל המדבר', ו'שמלת עין גדי'.
כדאי מאוד לראות את שלוש התערוכות, לצד תערוכות נוספות אשר מציגות במוז"א כרגע.
צילומי וידיאו: בנצי פומרצקי
לפרטים נוספים:
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©