בשבועיים האחרונים צפיתי בשתי הצגות שביים דניאל בגנו, שהוא קול חדש וצעיר מאוד, בסך הכל בן 20. הצגה אחת היא 'תחושה שמשהו נורא עומד להתרחש', מונודרמה מצוינת עם תום חודורוב, והשנייה היא למעשה קריאה מבוימת, מדיאה, גם היא מרשימה מאוד.
כצפוי, דניאל הוא צעיר מוכשר מאוד ושאפתן, שכדאי לעקוב אחרי התפתחות הקריירה שלו, כי צפוי שייעשה עוד דברים רבים ומרשימים בעתיד, בתחום התיאטרון ואולי גם בתחומי יצירה נוספים.
- איך התחלת?
- תיאטרון זה משהו שהיה אתי מגיל צעיר. אבי, רן בגנו, מוזיקאי שכותב לתיאטרון ולקולנוע, ואני ליוויתי אותו לעבודה, צפיתי בהצגות, מחזות זמר, ז'אנר אהוב עלי במיוחד. בין השאר, ראיתי את מפיסטו בקאמרי בבימוי עמרי ניצן, ואת משרתם של שני אדונים, גם כן בקאמרי, כבר בגיל שש והתרשמתי עמוקות. למעשה, זה התחיל כשרציתי להרשים ילדה כשהייתי בכיתה ו', בשיעור קולנוע. עבדנו על מרי פופינס, סרט שאהבתי מאוד. קראתי על מחזות זמר בתיאטרון ומיוזיקלס בקולנוע. כך הגעתי לארכיון של הקאמרי והתחלתי להתנדב שם. התנדבתי שם שלוש שנים, ובמקביל עזרתי בכל מיני הפקות עצמאיות. כך יצרתי קשרים. בשנים האחרונות עבדתי כעוזר במאי בהפקות שונות, עם דליה שימקו (הנערה), וכמנהל הצגה בתיאטרון המשולש ובתיאטרון חיפה.
- ההצגה הראשונה שביימת בעצמך היא 'תחושה שמשהו נורא עומד לקרות' עם תום חודורוב. איך זה נוצר?
- לפני כשנתיים נסעתי לאירופה לחודשיים לבדי. במסגרת הטיול הזה הגעתי לפסטיבל הפרינג' באדינבורו, ויצאתי משם עם שתי הצגות הללו, 'תחושה שמשהו נורא עומד לקרות' ו'מדיאה'. הרגשתי שאני נמצא במקום שהוא מאוד נכון לי. ההצגה הראשונה שעבדתי עליה היא 'תחושה שמשהו נורא עומד לקרות', שהיא הצגת יחיד שלא דורשת משאבים רבים. שחקן ומיקרופון. כשפניתי לתום הוא לא נענה מייד, כי ראה לפניו ילד בן 19, אבל אחרי שקרא את המחזה הבין שזה מאוד מתאים לו. עבדנו יחד שלושה חודשים ועלינו בהצלחה רבה. במקביל התחלתי לעבוד על מדיאה, הפקה גדולה למדי, מחזמר, עם שחקנים ומוזיקאים, שעלתה לאחרונה עם מימון של עיריית תל אביב והגיעה לקהל כקריאה מבוימת, משיקולי תקציב.
- לא למדת לימודים פורמליים בתחום התיאטרון.
- אני לומד בעיקר מצפייה בתיאטרון אנגלי ואירופאי. אני לומד את שפת האמנות ואת הטכניקות מהבמאים שאני עובד איתם כעוזר במאי או מנהל הצגה. כך למדתי הרבה מדליה שימקו, תמר קינן ואנה דניאל. אני לומד לא מעט גם מהשחקנים שאני עובד איתם. אני משתדל לראות גם הרבה קולנוע. גם הז'אנר הזה מאוד מעניין אותי ואני מקווה לעשות גם קולנוע בעתיד. לא למדתי תיאטרון אבל בהחלט ייתכן שאלמד בעתיד תחום אמנותי כלשהו, אולי קולנוע.
- איך אתה עובד עם שחקנים?
- בגלל שאני במאי צעיר מאוד שעבד על שני פרויקטים מאוד שונים זה מזה, אני לא חושב שהדרך שלי מגובשת לחלוטין. אני עדיין לומד אותה. חשוב לי לשבת עם השחקנים ולעשות את העבודה , יחד איתם. אני מקשיב להם ובודק מה עובד ומה לא בתמונה הכוללת, איך הדמויות מתפתחות בצורה שמתאימה למחזה. השחקן יכול להיות שותף גדול ליצירה הסופית או לא, זאת בחירה ויכולת של השחקנים. צריך לזכור שהבימוי הוא עבודה מאוד סיזיפית, לכן צריך לתת לשחקנים חופש עד גבול מסוים, כדי שלא נגיע לבלגן. אותו דבר עצמו נכון גם לקשר עם יוצרים.
- לאן הולכת הקריירה שלך, כפי שאתה רואה זאת כרגע?
- הכל פתוח. ייתכן שארצה להתפתח בתחום הקולנוע, או העיצוב, או אפילו משחק. חשוב לי לא להתרכז כרגע רק בתיאטרון, כי אי אפשר להתפרנס רק מזה. אני גם משתעמם בקלות, לכן מעניין אותי ללכת לכיוונים שונים. התחלתי לפני שנתיים, וזה לא מובן מאליו שהגעתי למקום שהגעתי אליו. אני מאוד מעריך את כל אלה שקידמו אותי לכאן.
צילום תמונה ראשית: ניצן אמיר
