נתחיל מהסוף. זהו אחד ממופעי המחול היפים והנוגעים שראיתי בשנה האחרונה. למעשה, זהו מופע רב תחומי, שכולל, חוץ ממחול ייחודי, גם לוליינות, קצת שירה ומעט ציור. בשילוב הזה יש סכנה שכל זה יהפוך לקיטש, אבל פה זה לא קורה. יש משהו בסוג של הרוגע, שנוצר על ידי תנועות המחול, המוזיקה והתאורה שלעיתים הופכת את המראות לאורות וצללים מרשימים, ומביא הכל להתגבש לשלמות אחת.
למרות שהמופע מחולק לקטעים, שביניהם הקהל מגיב במחיאות כפיים עזות, במיוחד כאשר יש קטעי לוליינות שמשולבים במחול, נוצרת המשכיות. הקטע הראשון מתחיל במעין פקעת, קוקון, שבה משתלבות ומשתרגות ארבע הרקדניות, במין הרמוניה ואחדות. במהלך המופע יש מעבר מההרמוניה והשלווה לאנרגטיות גבוהה ואפילו מידה של קונפליקט, אך בהדרגה ההרמוניה חוזרת.
המילה שאקטי לקוחה מסנסקריט, ומשמעה: הכוח המניע של הרוח, האלמנט אשר מייצג את הכוחות הדינמיים שזורמים ביקום, האנרגיה שמכוונת אותנו לפעולה, לתשוקה ליצור, להשתנות ולהתפתח. בהחלט יש פה מוטיבים הינדואיים, אך בזכות האלמנטים השונים, כולל הלוליינות, המשמעות מתרחבת ונעשית אוניברסלית יותר. המוזיקה שמלווה את הקטעים השונים היא לעיתים אוריינטלית ולעיתים מערבית. כך גם התלבושות, שמשתנות מקטע לקטע, אך לעיתים הן אפילו דומות לתלבושות של בלט קלאסי.
יש משהו בשילוב של השלווה שמשרות התנועה והמוזיקה בחלקים גדולים מהמופע, בהם יש תחושה של התנהלות מתוך חלום נעים וזורם, עם קטעי הלוליינות, שגם הם, למרות המורכבות והדינמיקה שלהם, אפופים באווירה של שקט ורכות, משהו שיוצר אצלנו, הצופים, קרבה אל היופי וההרמוניה. האסתטיקה נשמרת בקטעים השונים, למרות שהם נבדלים זה מזה. ארבעת הנשים זורמות בנעימות וברכות מקטע לקטע.
את המופע יצרה אריקה רינטוביץ', שעוסקת, בנוסף למחול, גם ביוגה ובתנועה המשלבת אימון תודעתי עם אימון פיזי, דהיינו, שילוב של גוף ונפש.
רקדניות שותפות ליצירה: אילנה שרה קלייר בלסן, קרן אלנקווה ואיה דגני.
צילומים: אפרת מזור
מחדר החזרות:
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
