שבוע העיצוב בירושלים

בית הנסן היפהפה בירושלים הוא האכסניה של שבוע העיצוב. בית הנסן היה בית מצורעים שניהלו האחיות הדיאקוניסות הגרמניות הנוצריות, הוא שופץ וייעודו הוסב למרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה בשנת 2013.
שבוע העיצוב לשנת 2024 ממוקם בבית הנסן אך יש לו שלוחות במקומות נוספים בעיר. מיקודו הוא בנושא 'התיבה', סיפור תיבת נוח הוא סיפור של אסון שמקורו במקרא ברעות החולות של האדם, אך לצד האסון יש גם סיפורים של בנייה, אחריות, הישרדות וגאולה.
בשבוע העיצוב מוצבים בבית הנסן וברחבי העיר פרויקטים שונים שמתכתבים עם תיבת נוח, בהם מיצגים, מופעים, תערוכות ועוד. נראה את שבוע העיצוב גם בספרייה הלאומית, תיאטרון הקרון, האוטובוס האדום המיתולוגי של ירושלים, ועוד.

אחד המיצגים המרגשים בתערוכה, לטעמי, הוא הפרויקט של החטוף שנרצח וגופתו הוחזרה לישראל, יגב בוכשטב. יגב בנה כלי נגינה ניסיוניים אשר מבוססים על מעגלים אלקטרוניים, חיישנים וחפצים שאסף. אחיו הצעיר, יובל, חזר לסדנה של יגב, וסיים את בנייתם של כלי הנגינה שיגב לא הספיק לסיים. כלי הנגינה נקראים 'קלימבות'. הפרויקט של יגב בוכשטב מוצב באזור מעניין של התערוכה שנקרא 'השדכן', ויש בו חיבור בין מעצבים ואמנים לבין מוזיקאים ואנשי סאונד אשר מחברים יחד חומר וצליל ויוצרים מעין פסקול תקופתי. 'השדכן' ממוקם בתוך פרויקט המכונה 'הדהודים לעתיד', אשר יוצרי התערוכה ממשילים לשליחת אות חיים על זרמי הים, בדומה לשליחתה של היונה והמתנה לראות, האם תשוב ויבשו כבר המים.

הפרויקט של יוספה זאוש הוא ברכות מוקלטות שאדם מקבל בצאתו ובבואו, לחיים טובים בתקופה קשה זאת. יוספת מגדירה את הפרויקט שלה כשיר מחבק, לאלה שנמצאים במרחבי הביניים, הברכות מיועדות לכל מי שיוצא ובא מכל פעילות שהיא. הוא מיועד לשינה, למלחמה, למפגש על בסיס הברכה העתיקה.

אי-שם מעבר הוא חלק מההדהודים לעתיד. הפרויקט משול לצוהר הזעיר שפותח נוח ומשגר דרכו את היונה. בישראל של 2024, כשהתיבה הולכת ומצטמצמת, הצוהר משמש הצצה אל קו אופק אישי, קולקטיבי ועולמי של 'היום שאחרי', דרך סדרה של פריסקופים ענקיים. זהו פרויקט של לילך שטיאט, אלון שטיאט ועופר כץ.

המעצב דוד גרושקו, יחד עם המוזקאי אייל נחתומי, בנו יחד את קפסולות ההקשבה, שהן מעין סלים קלועים שניתן לשמוע בהן מוזיקה חרישית. הקפסולות נועדו להביא אותנו להקשבה פנימית. הן מאפשרות לאדם להתנתק מהחוץ כאשר הוא מכניס את ראשו פנימה, להתנתק מרעשים לא לו, ולהקשיב לעצמו בלבד.

סירת ההצלה הוא סרט וידיאו אשר מוצג על מסך ענק. זהו למעשה בית זמני במצב של חירום, אי של יציבות בתוך סערת חוסר הוודאות שאנו נתונים בה. השיט בסירה בא מתוך אמונה שמלווה בפעולה, מעבר דרך מגלשת חירום. אנו נוטשים מקום של הרס וחורבן, ונאחזים בתקווה לעתיד שמקנה לנו הסירה.

הגרפיקה החיה מציעה מערכת של סמלים שמאפשרת הכלאה בין חלקים ויצירת סמלים חדשים. כך ניתן לייצר בקלות עוד ועוד סמלים והכלאות חדשות. החיבור בין ישויות נפרדות יוצר עולם תוכן חדש.

הנחיתה של אפולו 11 על הירח היתה אירוע מכונן ברמה הטכנולוגית, אך גם ברמה התרבותית. דרך העברת האירוע בקולנוע, העבודה מתארת חיפוש אחר עתיד חדש בתהליך של אשליה ודמיון.

המבקר שמגיע לפרויקט רגשות מעורבים, מתבקש לבחור בין שלוש צורות, אשר מסמלות אהבה, שמחה ושלווה. לכל צורה גם צבע מובחן משלה. המבקר ממלא את הצורה בתוכן שבו בוחר, ובריחות שהוא בוחר. המפעל סוגר לו את המוצר שיצר בתפירה. זהו מיזם מרשים שרץ כבר מספר שנים באירועים שונים, שיש בו מעורבות גבוהה של המבקרים, חשיבה על רגשות והחצנתם, הקשר שבין רגש לצבעים וריחות, ועוד.

המבקר בחלק זה של התערוכה מתבקש לבחור בין שתי גלויות, האחת מתייחסת לתקווה, והשנייה פסימית, ואומרת: זה הסוף. רובם המכריע של המבקרים בוחרים, מסתבר, בגלויה האופטימית, והם יכולים לשלוח אותה לממוען כבקשתם. הם כותבים את הכתובת ומובטח להם שהגלויה תגיע ליעדה.
מי ייתן והאופטימיות של המבקרים תביא אותנו למחוזות טובים יותר.

הביקור בתערוכה בבית הנסן הוא חינמי. כדאי לנצל זאת ולהגיע. פרטים נוספים פה:

https://2024.jdw.co.il