שדות זרים של קליפה בגראז'

בין חלום למציאות, תיאטרון קליפה חוגג שלושים

שדות זרים, סדרת המופעים החד־פעמיים של תיאטרון קליפה, הוא בדיוק כזה: יצירה שאינה מוצגת, אלא מתרחשת סביב הצופה. כחלק מחגיגות 30 שנה לפעילות קליפה, כל מופע תלוי־מקום, נולד מחדש בכל לוקיישן, ומציע חוויה ייחודית.

קליפה: חתימה אמנותית מובחנת

תיאטרון קליפה, בניהולה האמנותית של עידית הרמן, מהווה בית ליצירה ייחודית בישראל: ויזואליות בועטת, חצופה, שאינה חוששת מאמירות בוטות, נעה בין יופי עז לשוליים, בלוויית מוזיקה חיה, תנועה עוצמתית ומפגש אחר, לגמרי אחר, עם הקהל. מ“יופי” במוזיאון תל אביב ועד “דיפ שיט”, דרך מופעים שכל אחד מהם מוקדש לעולם תוכן אחר, קליפה מסרבת לחזור על עצמה, והיא תמיד מחפשת חדשנות אמנותית ואסתטית.

הגג שהוא גם חלום

לגרסת הגראז’ של מופע 'שדות זרים', על גג מכללת הגראז’, מוסד שהוא מכינה קדם־אקדמית לאמנויות לתלמידים עם אתגרים נפשיים, הפך למרחב שמדמה בית קולנוע. הבחירה במקום היא לא אקראית: הקהל אינו רק צופה, אלא שותף במרחב האמנותי, וחווה יחד עם הסטודנטים את המסע הרגשי של הדמויות.

פתיחת המופע: סצנת הכיסאות והפופקורן

המופע מתחיל בכיסאות מסודרים, עליהם מונחות שקיות פופקורן, סימן ברור שאנו באים לחוויה של סרט. המסך עולה, והסיפור מתחיל: שתי נשים, בזו אחר זו, נכנסות למכוניותיהן ונוסעות ממגרש חנייה תת-קרקעי, חלל ששולטת בו אווירה של פחד, בדידות ומתח מתמיד. משם הן יוצאות להרפתקאות חושיות שונות.

ואז, בצורה קסומה, יוצאות הדמויות החיות: גבר ואישה שמנגנים ומביאים את המוזיקה אל הבמה. החיבור בין הסרט להופעה החיה יוצר תחושת קולנוע שקם לתחייה, והקהל מוצא את עצמו בתוך החלום עצמו.

רעות רבקה – קול ומוזיקה שמובילים את המסע

כאן נכנסת למשחק רעות רבקה (Ray Ray). לאחר שהיא, כביכול, יוצאת מהסרט בו היא מככבת, היא שרה מספר שירים, בעיקר משנות השמונים והתשעים, עם דגש ברור על השפעות קייט בוש, וממלאת את החלל בקול עשיר ומדויק, שנע בין אופרה לג’ז ועד למלודיות Dream Pop מודרניות. השירים שלה משמשים כעוגנים רגשיים, וממקמים את הצופה במרכז המסע הרגשי של הדמויות.

במהלך הראיון איתה סיפרה ריי ריי: "בחרתי במוטיב החלום כי הוא מאפשר לנו לגעת ברגש בצורה חופשית. אני רוצה שהקהל יחווה משהו אישי, שהוא גם שייך לו וגם מחוץ אליו. החיבור בין קולנוע למוזיקה יוצר דיאלוג בין הפנים שלנו לבין העולם שסביבנו."

עוד הוסיפה: "קיבלתי השראה משירי שנות השמונים והתשעים, קייט בו עוזרת לי להעביר את התחושה הזאת של מסתורין וחלום, אבל גם של עומק רגשי אישי. אני רוצה שהקול שלי יהיה חלק מהחוויה, לא רק שירה אלא מדיום שמוביל את הסיפור."

שחקנים, תנועה ועיצוב

בנוסף, השחקנים בעז הילל מיגדן וסיון צוף דהאן, יחד עם כוריאוגרפיה של אורין יוחנן, מוסיפים תנועה ודינמיקה חיה שמייצרת מתח, קצב ואסתטיקה חזותית. התלבושות של חמוטל זולקובסקי והאיפור של אווה ווסילנקו מחזקים את החיבור בין המציאות לחלום, בעוד שהחלל הפתוח בגג, עם נוף תל אביבי לילי, נותן תחושת אפלוליות מיסתורית.

חלומות כמרחב של התמודדות

הנושא המרכזי של המופע, חלום כזירת עיבוד רגשי מתאים במיוחד לגראז’: זהו מקום שבו אמנות היא גשר בין עולם פנימי לאתגרים בחיים. המופע מציע מסע רגשי אישי וחברתי, מלא מורכבות אך גם תקווה, המושגת מתוך הפחד והקונפליקט הפנימי.

חד־פעמיות שמעמיקה את החוויה

כל מופע ב"שדות זרים" הוא ייחודי, והחוויה אינה ניתנת לשחזור:
היא ננעלת בתוך הזמן, המקום והאנשים שהיו נוכחים. וזהו היופי הגדול: לא כל חלום זוכרים אבל את התחושה שהוא משאיר קשה לשכוח.

בשורה התחתונה:

שדות זרים בגראז' הוא מפגש נדיר בין קולנוע חי, מוזיקה חיה ותיאטרון שמרחיב את גבולות השפה הבימתית. כל המופעים של שדות זרים שונים זה מזה, ומתכתבים עם המקום בו הם מוצגים. בכל מקרה, תיאטרון קליפה מוכיח שגם אחרי 30 שנה, הוא כאן כדי ליצור חוויה ייחודית, בלתי נשכחת, שמאתגרת את כל החושים ומזמינה את הצופים לחשוב על מה שהם רואים וחווים בכל חושיהם.

קונספט וכתיבה: רעות רבקה (Ray Ray) ומלודי גרומברג

מוזיקה חיה וביצוע שירים מקוריים: רעות רבקה (Ray Ray)

שחקן ראשי: בעז הילל מיגדן

שחקנית משנה: סיון צוף דהאן

כוריאוגרפיה: אורין יוחנן

תלבושות: חמוטל זולקובסקי

איפור: אווה ווסילנקו

ליווי אמנותי / הפקה: עידית הרמן

צילום סטילס: אביבה רוזן

צילום וידיאו: בנצי פומרצקי