שמיני עצרת, מוזיאון תל אביב

בדרכי למוזיאון עברתי, כמובן, בכיכר החטופים. במציאות הקרועה וההזויה בה אנחנו חיים כיום, נראה שהכל מתכתב. המציאות הבלתי נסבלת של קיומם של חטופים, משפחותיהם המעונות, המוקפות על ידי אנשים שבאים לתמוך בהן, והתערוכות המתחלפות במוזיאון, שמציירות מציאות כאוטית, הכל נמצא באינטראקציה שמחווטת על ידי הנעשה במוחנו.

התערוכה 'שמיני עצרת' נולדה בעקבות שואת השביעי באוקטובר, שהותירה אותנו נדהמים וחסרי אונים. הקו המוליך את התערוכה הוא הדפסים צילומיים של האמנית דגנית ברסט, מילים הלקוחות דווקא משיר של המשורר הפולני תדיאוש רוז'ביץ. מילים עוצמתיות שיכולות להתייחס לחוויות רבות בחיים, אך כרגע הן מנכיחות לנו רגשות ומחשבות שלנו בהקשר של תהליכים שאנו עוברים עכשיו, ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. 31 מילים בסך הכל, מילים ודימויים. מילים כמו החיים, הזמן דוחק, מתקשרות אצלנו לחוויות הקשות שלנו עכשיו.

בין יצירותיה של ברסט נמצא מוצגים אחרים מארכיון המוזיאון, אשר מתכתבים עם המילים והדימויים של ברסט, ביניהן עבודות של אביבה אוריף מיכר ברעםף משה גרשוני, מיכל נאמן ועוד. כל אלה קשורים בקשרים עבותים עם הנעשה בחוץ, בכיכר, ועם חלקים בנו, שממשיכים לחיות את החיים בלי יכולת להתנתק מההתרחשויות בשביעי באוקטובר, שמיני עצרת, ואילך.

אחרי הביקור בתערוכה זאת, גם ביקור בתערוכות מתחלפות נוספות במוזיאון מתחבר למציאות השסועה שלנו כיום. נטע לאופר, בסדרת צילומים המרכיבה את התערוכה 'אורות רחוקים', עוסקת בעיקר בבעלי חיים, מתוך התייחסות לגבולות המציאות. אחת היצירות, צילום במצלמת אבטחה אינפרא אדומה, היא צילום של שועל בבתרונות רוחמה. השועל מיישיר עיניו למצלמה. החיבור שלו עם המקום המזוהה עם הנגב המערבי, מה שמכונה עוטף עזה, מצמרר.

גם המיצג 'אל הלא נודע', המורכב מעבודות וידיאו שונות שנמשכות יחד כשעה, עבודות שנוצרו בארץ ובחו"ל,  ומוקרנות על מסך שנמצא בכניסה למוזיאון, מהדהדות תחושות של פחד וכאב. בין המשתתפים בעבודות וידיאו אלה: סיגלית לנדאו, דורון סולומנס, טליה קינן ואדם רבינוביץ.

תערוכה נוספת שניתן לראות כיום במוזיאון היא 'בשמיים ראיתי קשת', של מירב פלג. התערוכה מורכבת כולה מפרחים ודמויות של בעלי חיים, הכל צבעוני ומעורר שמחה ותקווה. בכניסה יש סרטון שמלמד כיצד להכין ציפור מקיפולי נייר (אוריגמי), ובתוך התערוכה עצמה כתבו ילדים בכתב יד ילדותי מסרים כגון: עם ישראל חי, ביחד ננצח, ומסרים דומים שנושאים תקווה לעתיד טוב יותר ואמונה בחוסנו של העם.

יצאתי מהתערוכה והילכתי שוב בין המשפחות האומללות והאנשים המקיפים אותן, חזיתי שוב במיצגים, שבכל פעם נוסף עליהם עוד מיצג שובר לב, ושוב חשבתי על הקשר בין מציאויות חיינו לאמנות שמשקפת אותן. עצב, פחד, שמחה ותקווה.

בהמתנה דרוכה לשחרור חטופינו כולם.

מוזיאון תל אביב לאמנות (tamuseum.org.il)