תיאודור: הסרט

Home מופעים תיאודור: הסרט
תיאודור: הסרט
מופעים

מה אנחנו חושבים כשאנחנו אומרים הרצל? אוטומטית, כנראה, אנחנו מוסיפים לכך: חוזה המדינה. האיש שבאופן סימבולי הניח את התשתית למדינת ישראל. אנחנו חושבים על 'בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". אנחנו לא חושבים על האדם המורכב, שהיו לו חיים מלאי קונפליקטים וייסורים, עם יהדותו ועם אשתו. האיש שחווה אירועים מטלטלים כשניסה להתמזג, להצליח כאדם וכאיש מקצוע, עד שהגיע למסקנה שהיהודים צריכים מדינה משלהם. בשלב כלשהו, הוא אפילו חשב שהפתרון ליהודים הוא התנצרות המונית. אלה אינם דברים שאנחנו רגילים לחשוב עליהם בהקשר של הרצל.

האופרה 'תיאודור' מביאה לנו את הרצל האדם, האיש הצעיר שהתמודד עם קבלה לאגודת סטודנטים אוסטרית פרו גרמנית ואנטישמית והצליח להיכנס, והאיש המבוגר שהגיע במסגרת עבודתו כעיתונאי לפריז, בדיוק בזמן משפט דרייפוס, וחזה שם בגל של אנטישמיות, לא שונה כנראה מגל האנטישמיות שאנחנו חווים כיום, כשהקריאות 'מוות לדרייפוס' התחלפו בקריאות 'מוות ליהודים'.

הרצל ואשתו ז'ולי, עודד רייך וענת צ'רני. צילום: יוסי צבקר

האופרה מביאה לנו את הצד האנושי, הפגוע, הקונפליקטואלי והמיוסר בנפשו של הרצל, לכן הוא פה בשמו הפרטי, תיאודור. היא מביאה לנו אותו כאיש משפחה שרב עם אשתו ז'ולי, שמתייחס אליה בצורה משפילה, ואינה חוסכת ממנו את המבט המבקר, אך בעת ובעונה אחת היא מביאה אותנו להזדהות איתו, לחוש אמפתיה לחולשות האנושיות שלו.

זהו הרצל כפי שמעולם לא ראינו, הסמל הלאומי שלנו מואנש באופרה הזאת והופך לאדם שאנחנו מסוגלים להכיר ולהבין. אחד המוטיבים המעניינים שבאופרה הוא האבחנה בין הרצל הצעיר, בן ה-21 בוינה, לבין זה שהוא כבר בן 35 בפריז, המבט של המבוגר על הצעיר ונקודת המפגש ביניהם, שמביאה לפתרון: מדינה ליהודים. למעשה, זהו האלמנט היחיד שנראה כאן שמבטא את הרצל המוכר לנו.

יצירתה של אופרה ישראלית שמושרת בעברית, נכתבה על ידי המלחין יונתן כנען וכותב המילים עידו ריקלין, שגם ביים, יחד עם הזמרים שהכניסו את הניואנסים שלהם לאופרה, הביא לעשייתה של אופרה אנרגטית, מרתקת וייחודית מאוד.

אגודת הסטודנטים האנטישמית. צילום: יוסי צבקר

איך הפכה האופרה לסרט? עמי אלה, מנכ"ל ellacomm, יצא מהאופרה נרגש והחליט לצלם את האופרה לסרט, כדי להנגיש אותה לכולם. האופרה צולמה באמצעים הטכנולוגיים החדשניים והאיכותיים ביותר, ברמת ה 4K, כדי שהצופים בקולנוע יוכלו לחוש כמעט כמו באופרה. ואכן, כשאנחנו שומעים את מחיאות הכפיים בסרט אנחנו חשים בצורך עז למחוא כפיים גם כן.

במיוחד לאחר אירועי ה 7.10, האופרה הזאת רלוונטית יותר מתמיד, מזכירה לנו מדוע הפכנו לעם, מדוע הגענו למדינה הזאת, מבהירה לנו מהי אנטישמיות, לא פחות משהיא שופכת אור נוסף על דמותו של חוזה המדינה.

הפיכתה של האופרה לסרט היא גאונית. גם מי שאינו חובב אופרה יהנה מהסרט. מומלץ בחום!

הסרט יוצג בכל רשתות הקולנוע החל ב 9.5, לקראת יום העצמאות.

מלחין יונתן כנען
כותב ליברית ובמאי עידו ריקלין
מתזמר ערן זהבי
מנצח נמרוד דוד פפר
מעצב תלבושות אורן דר
מעצב תפאורה אלכסנדר ליסיאנסקי
מעצבת תאורה עדי שימרוני
מחדש תאורה שגיא פולישוק
מעצב קרבות במה ברק גונן
מעצבת תנועה נופר לוינגר
סולנים:
הרצל עודד רייך
תיאודור נועם היינץ
ז'ולי ענת צ'רני
פאול פון פורטהיים שקד סטרול
דניאלה סקורקה (20.12, 22.12)
הרמן באהר יאיר פולישוק
ביריון / שופט יורי קיסין
יואב איילון (20.12, 22.12)
חלקלק יורי קיסין
נח בריגר (20.12, 22.12)
חדרנית /לוּאיזֶה /גברת ראשונה טלי קצף
תגרנית /לוטֶה /גברת שניה /כומר תמרה נבות
אומנת /ברטה /גברת שלישית רונה שרירא
צרחן /אמיל / אדון ראשון דורון פלורנטין
צווחן /אנטון /אדון שני אשרי שגב
פרובוקטור /אולריך /אדון שלישי פניני לאון גרובנר
פאולינה הרצל אלה פרימור
רקדן עמית ירדני
סטודנטים יואב איילון
ענבל בריל
רועי ויץ
ניקה יענקלביץ'
עדי עזרא
 
בהשתתפות:

 

לקריאה נוספת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *