תיאטרון יפו: איך להישאר הומניסטית אחרי טבח ב 17 צעדים
תיאטרון יפו הוא הסנונית הראשונה לעסוק בשאלת הראייה ההומניסטית, ראיית שני הצדדים, בעת המלחמה הקשה הזאת, ואין תמה בכך. לפי ייעודו מאז הקמתו, זהו תפקידו. הוא נועד מבראשית דרכו לקרב ולגשר בין יהודים וערבים.
ערב זה התקיים, בעיתוי מיקרי אך לא מיקרי, במקביל לרעש שחולל בציבור מכתב האמנים שביקשו בדיוק את זה, לעורר מודעות לכך שגם בצד השני יש בני אדם, שנרצחנו אך אנחנו גם פוגעים והורגים. בעת מיליטריסטית כל כך, כשאנחנו נלחמים מתוך תפיסה שאנחנו נלחמים על חיינו עכשיו, מלחמת הישרדות שאנחנו חייבים לנצח בה כדי שנוכל לראות פה עתיד.
באופן לא מיקרי, ראינו את אסתי זקהיים מופיעה בערב של תיאטרון יפו, בקריאה מבוימת של 'שבע ילדות יהודיות' של קאריל צ'רצ'יל, יחד עם סמירה סרייה, לאחר שחתמה על מכתב האמנים הנ"ל.
לא קל לנו, 'השמאלנים' הבודדים שעדיין נותרו פה, אלה שעדיין נאחזים באמונה שניתן, איכשהו, יום אחד בעתיד, לחיות יחד מתוך קבלה הדדית, כדי שלא לנצח נצטרך, ודורי דורותינו אחרינו, לאכול חרב. לא קל לנו, האנשים שעדיין נלחמים על הראייה ההומניסטית שלהם, לא רק עם הרוב המוחלט שלא מעוניין בראייה הזאת, אלא שלא קל לנו לעיתים במלחמה שלנו עם עצמנו. כי, ראוי לומר, אנחנו נאמנים קודם כל לעמנו, רוצים את הטוב ביותר לעצמנו, לישראל, לעם היהודי, אבל לא מסוגלים לוותר על ראיית האדם כאדם.
המחזה של קאריל צ'רצ'יל, שהותוותה כאנטישמית, אינה מרשה להציג את מחזותיה בישראל, להוציא המחזה הזה, שבע ילדות יהודיות, שהוא מותר בכל העולם כיוון שלא רשמה עליו זכויות יוצרים. תנאי שהתנתה הוא, שלאחר ההצגה תערך מגבית עבור ילדי עזה. התנאי הזה לא קוים בתיאטרון יפו.
המחזה של צ'רצ'יל, שהוצג על ידי זקהיים וסרייה, שישבו על רקע שקופיות מתחלפות, מביא כמה צדדים של מטבע האלימות שחווה העם היהודי, ובו השואה, אך בהדרגה עובר הדגש אל אלימות ישראל כלפי הפלשתינאים. קהילות יהודיות בעולם יצאו כנגד המחזה. לנו זה לא קל. קשה לקבל מראה שמדגישה לנו את האלמנטים שחווה העם היהודי כאשר הם באים מצדנו.
הביצוע של זקהיים וסרייה מעורר מחשבה ומרגש מאוד וכדאי לצפייה גם, ואולי בעיקר, למי שאינו מגדיר את עצמו כ'הומניסט' או 'שמאלני'.
'איך להישאר הומניסטית ב 17 צעדים' של מאיה ערד יסעור שאנחנו ראינו בוים על ידי ספיר הלר ומבוצע על ידי מיכל ויינברג כבר מופיע על הבמות בגרמניה, כאשר בארץ הוא עושה את צעדיו הראשונים.
מאיה ערד יסעור כתבה אותו בפרץ אחד של רגשות ויצירתיות, ביום אחד. כרגע זהו מחזה קצר שמותיר זמן רב לדיון על מהותו, ובעיקר הוא משקף את הבלבול הפנימי הרב, של הצורך לגונן על עצמנו, על ילדינו, על רגשותינו, על הצורך שלנו בביטחון ובהישרדות, אל מול הרצון להישאר הומניסטית, להיות מסוגלת, ולו בצורה מצומצמת, לראות שיש גם בני אדם, בצד השני. היא חוזרת על המנטרה: 'יש גם אימהות מעבר לגדר'.
יש אנשים שקשה להם לוותר על הראייה ההומניסטית, גם אחרי שרבים אחרים שהיו שותפים לראייה זאת ויתרו עליה, לפחות זמנית. את המאבק השכלתני והרגשי אנחנו רואים באמצעות הגוף, שמתחיל בשכיבה מתחת לשולחן, ומסמל הגנה, בעיקר על הילדים עליהם היא מספרת. אחר כך היא מדברת כשגופה הולך ומתעוות לתנוחות קשות ומכבידות, כיוון שהרגשות קשים ומכבידים.
זוהי, כאמור, סנונית ראשונה בדיון שהעם הישראלי יצטרך לקיים בשש אחרי המלחמה, ושורשיו כבר צצים. בשיחה באולם התאטרון היה, כמובן, רוב מכריע של אנשים ששותפים לתפישה ההומניסטית. כפי שהעירה דליה שימקו, יוצרת, במאית ומנהלת תאטרון איספמיה, רוב העם לא נמצא במקום הזה, בוודאי לא עכשיו. קשה לנהל מלחמה ולהישאר הומניסט.
https://www.jaffatheatre.org.il/shows/how-to-stay-humanistic/
המחזה של קאריל צ'רצ'יל, שבע ילדות יהודיות:
תרגום: אורי שני
תגידי לה, שזה משחק
תגידי לה, שזה רציני
אבל אל תפחידי אותה
אל תגידי לה, שהולכים להרוג אותה
תגידי לה, שזה חשוב, שהיא תהיה שקטה
תגידי לה, שהיא תקבל עוגה, אם היא תהיה טובה
תגידי לה להתכרבל כאילו היא במיטה
אבל שלא תשיר.
תגידי לה לא לצאת החוצה
תגידי לה לא לצאת החוצה אפילו אם היא שומעת צעקות
אל תפחידי אותה
תגידי לה לא לצאת החוצה אפילו אם היא לא שומעת כלום הרבה זמן
תגידי לה, שאנחנו נבוא ונמצא אותה
תגידי לה, שנהיה פה כל הזמן.
תגידי לה משהו על האנשים
תגידי לה, שהם הרעים במשחק
תגידי לה, שזה סיפור
תגידי לה, שהם יעלמו
תגידי לה, שהיא יכולה לגרום להם להיעלם אם היא תהיה שקטה
כמו קוסמת
אבל שלא תשיר.
2
תגידי לה, שזה צילום של סבתא שלה, של הדודים שלה ושלי
תגידי לה, שהדודים שלה מתו
אל תגידי לה, שהם נרצחו
תגידי לה, שהם נרצחו
אל תפחידי אותה.
תגידי לה, שסבתא היתה חכמה
אל תגידי לה מה הם עשו
תגידי לה משהו
תגידי לה יותר כשהיא תגדל.
תגידי לה, שהיו אנשים ששנאו יהודים
אל תגידי לה
תגידי לה, שזה נגמר עכשיו
תגידי לה, שיש עדיין אנשים ששונאים יהודים
תגידי לה, שיש אנשים שאוהבים יהודים
אל תגידי לה לחשוב "יהודים" או "לא-יהודים"
תגידי לה יותר כשהיא תגדל
תגידי לה כמה כשהיא תגדל
תגידי לה שזה קרה לפני שהיא נולדה ושהיא לא בסכנה
אל תגידי לה שיש שאלה כזאת של סכנה.
תגידי לה, שאנחנו אוהבים אותה
תגידי לה, שמתים או חיים, כל המשפחה אוהבת אותה
תגידי לה, שסבתא היתה גאה בה.
3
אל תגידי לה, שאנחנו הולכים לתמיד
תגידי לה, שהיא יכולה לכתוב לחברות שלה, תגידי לה, שהחברות יכולות לבוא ולבקר אותה
תגידי לה שיש שם שמש חמה
תגידי לה, שאנחנו חוזרים הביתה
תגידי לה, שזו הארץ שאלוהים נתן לנו
אל תגידי לה כלום על דת
תגידי לה, שהסבא רבה רבה רבה רבה הרבה רבה חיו שם
אל תגידי לה, שהוא גורש
תגידי לה, כמובן שתגידי לה, שכולם גורשו ושהארץ מחכה שנחזור הביתה
אל תגידי לה, שהיא לא שייכת לכאן
תגידי לה, שהיא כמובן אוהבת את החיים כאן, אבל שהיא תאהב את החיים שם עוד יותר.
תגידי לה, שזו הרפתקה
תגידי לה, שאף אחד לא יציק לה
תגידי לה, שיהיו לה חברות חדשות
תגידי לה, שהיא יכולה לקחת איתה את הצעצועים שלה
אל תגידי לה, שהיא יכולה לקחת את כל הצעצועים שלה
תגידי לה, שהיא ילדה מיוחדת
תגידי לה משהו על ירושלים
4
אל תגידי לה מי אלה
תגידי לה משהו
תגידי לה, שהם בדואים, הם נוודים
תגידי לה משהו על גמלים במדבר ותמרים
תגידי לה, שהם חיים באוהלים
תגידי לה, שזה לא היה הבית שלהם
אל תגידי לה בית, לא בית, תגידי לה, שהם הולכים מכאן
אל תגידי לה, שהם לא אוהבים אותה
תגידי לה להיזהר.
אל תגידי לה מי גר בבית הזה קודם
לא, אבל אל תגידי לה, שהסבא רבה רבה שלה גר בבית הזה
לא, אבל אל תגידי לה, שערבים ישנו בחדר השינה שלה.
תגידי לה להיות נחמדה אליהם
תגידי לה לא לפחד
אל תגידי לה, שהיא יכולה לשחק עם הילדים
אל תגידי לה, שהיא יכולה להביא אותם הביתה.
תגידי לה, שיש להם מלא חברים ומשפחה
תגידי לה, שיש להם ארצות בלי סוף מסביב
תגידי לה שוב, שזו הארץ המובטחת לנו.
אל תגידי לה, שאמרו שזו ארץ ללא עם
אל תגידי לה, שלא הייתי באה, אילו ידעתי.
תגידי לה, שאולי נוכל להתחלק.
אל תגידי לה את זה.
5
תגידי לה שניצחנו
תגידי לה שאחיה הוא גיבור
תגידי לה כמה חזקים הצבאות שלהם
תגידי לה שהדפנו אותם
תגידי לה שאנחנו לוחמים
תגידי לה שקיבלנו עוד שטחים.
6
אל תגידי לה
אל תגידי לה שיש בעיות עם הבריכה
תגידי לה, שאלה המים שלנו, יש לנו הזכות
תגידי לה, שזה לא מים בשביל השדות שלהם
אל תגידי לה כלום על מים.
אל תגידי לה כלום על הבולדוזר
אל תגידי לה לא להסתכל על הבולדוזר
אל תגידי לה שהוא הרס את הבית
תגידי לה שזה אתר בניה
אל תגידי לה כלום על בולדוזרים.
אל תגידי לה כלום על התורים במחסומים
תגידי לה שנהיה שם בכל רגע
אל תגידי לה כלום, אם היא לא שואלת
אל תגידי לה, שהילד נורה
אל תגידי לה כלום.
תגידי לה, שאנחנו מקימים יישובים חדשים במדבר
אל תגידי לה כלום על עצי הזית
תגידי לה שאנחנו בונים ערים חדשות בשממה.
אל תגידי לה שהם זורקים אבנים
תגידי לה, שהם לא כל-כך טובים נגד טנקים
אל תגידי לה את זה.
אל תגידי לה, שהם הניחו פצצות בבתי קפה
תגידי לה, תגידי לה, שהם הניחו פצצות בבתי קפה
תגידי לה להיזהר
אל תפחידי אותה.
תגידי לה, שהם רוצים לזרוק אותנו לים
תגידי לה, שהם לא
תגידי לה, שהם רוצים לזרוק אותנו לים.
תגידי לה, שאנחנו הורגים להם הרבה יותר מאשר הם לנו
אל תגידי לה את זה.
תגידי לה
תגידי לה, שאנחנו יותר חזקים
תגידי לה שמותר לנו
תגידי לה, שהם מבינים רק את שפת הכוח
תגידי לה, שאנחנו רוצים שלום
תגידי לה, שאנחנו הולכים לשחות.
7
תגידי לה, שאסור לה לראות חדשות
תגידי לה, שהיא יכולה לראות סרטים מצויירים
תגידי לה, שהיא יכולה להישאר ערה עד מאוחר ולראות "חברים".
תגידי לה, שהם יורים עלינו פצצות
אל תפחידי אותה
תגידי לה, שרק בודדים מאיתנו נהרגו
תגידי לה, שהצבא מגן עלינו
אל תגידי לה, שהבן-דוד שלה סירב לשרת בצבא.
אל תגידי לה, כמה מהם נהרגו
תגידי לה, שהמחבלים של החמאס נהרגו
תגידי לה, אלה מחבלים
תגידי לה, שהם חלאות
אל ת
אל תגידי לה כלום על משפחה של בנות שנהרגו
תגידי לה, שאי-אפשר להאמין למה שמשדרים בטלוויזיה
תגידי לה, שהרגנו את התינוקות בטעות
אל תגידי לה כלום על הצבא
תגידי לה, תגידי לה, על הצבא, שהיא תהיה גאה בצבא. תגידי לה על המשפחה של הבנות המתות, תגידי לה את השמות שלהן למה לא, תגידי לה, כל העולם יודע, למה שהיא לא תדע? תגידי לה, יש תינוקות מתים, היא ראתה תינוקות? תגידי לה, שהיא לא צריכה להתבייש מכלום. תגידי לה, שהם עשו את זה לעצמם. תגידי לה, הם רוצים שהילדים שלהם יהרגו, כדי שנרחם עליהם, תגידי לה, שאני לא מרחמת עליהם, תגידי לה, שהיא לא תרחם עליהם, תגידי לה, שעלינו צריכים לרחם. תגידי לה, שאנחנו אגרוף הברזל עכשיו, תגידי לה, שזה הנזק הנלווה למלחמה, תגידי לה, שלא נפסיק להרוג אותם, עד שנהיה בטוחים, תגידי לה שאני צחקתי כשראיתי את השוטרים המתים, תגידי לה, שאלה חיות שחיות בחורבות, תגידי לה שלא היה אכפת לי, אם היינו מוחקים אותם, רק העולם היה שונא אותנו, תגידי לה, שלא אכפת לי אם העולם שונא אותנו, תגידי לה שאנחנו שונאים טובים יותר, תגידי לה שאנחנו העם הנבחר, תגידי לה שאני מסתכל על אחד הילדים שלהם מכוסה בדם ומה אני מרגישה? תגידי לה, כל מה שאני מרגישה, הוא שאני שמחה שזה לא היא.
אל תגידי לה את זה.
תגידי לה, שאנחנו אוהבים אותה.
אל תפחידי אותה.
איך להישאר הומניסטית ב 17 צעדים, מאיה ערד יסעור, קטע ראשון מהיצירה
6:30 בבוקר
אשה ישנה במיטה.
הכלב נובח.
למה?
הוא כנראה שומע משהו מרחוק.
אזעקה שמתגברת כמו טפטוף של הגשם הראשון שהופך בבת־אחת למבול.
המבול.
היא מזנקת מהמיטה, רצה לחדר הסמוך, מנסה להעיר את הילדים, הם לא מתעוררים. לא ערים מספיק בשביל לקום ולרוץ. היא מעבירה אחד למיטה של השני, ושוכבת מעליהם כמגן אנושי.
הכלב נרגע.
היא מקללת ומתפללת.
משהו כמו: אלוהים תשמור לי על הילדים מפני הזונות האלה.
הכלב שוב נובח. הוא כנראה שומע את השער נפתח.
כי כמה שניות אחר־כך יש דפיקות חזקות בדלת. דפיקות חזקות כאילו שמישהו מחפש מקלט. מהגשם הראשון שהפך למבול.
אשה: פתוח!!!!
הכלב נובח.
הדלת רועדת מעוצמת האגרופים.
האזעקה יורדת ועולה.
תפתחי לי! תפתחי!
זה הקול של השכנה.
אשה: זה פתוח!!!
תפתחי לי!
היא לא תקום. היא המגן האנושי של הילדים שלה. זה התפקיד שלה בעולם.
עוד לא נולדה השכנה שתגרום לה להפקיר את הילדים שלה, כן?
למה השכנה הזאת מעמידה אותה בדילמה הזאת בכלל?
כל שנות הגידול שלהם הכינו אותה לרגע הזה.
זה ייעוד?
זו נקודה הרמטית בזמן.
זו ביולוגיה. אף־אחד לא יכול לנצח את הביולוגיה.
היא לא תקום עכשיו גם אם אלוהים יתגלה לה ויבקש שתקריב את ילדיה למענו. וגם אז היא תצחק. הם לא יצחק.
תפתחי לי!
אבל הדלת פתוחה!
למה היא לא פותחת?
היא שומעת בכלל את הצעקה שלה?
איך אפשר לשמוע כשבחוץ האזעקות מייללות כמו תנים.
בום. בום. בום.
תפתחי! תפתחי כבר! פשוט תלחצי על הידית ותפתחי!
אמא, למה את צועקת ככה?
מבזקי חדשות:
מטחים כבדים של טילים בדרום ובמרכז הארץ.
בעקבות המטחים: העלאת הכוננות בחיל האוויר ובפיקוד דרום.
התחזית: ירידה קלה בטמפרטורות.
הכל בסדר ילד שלי.
יש לנו צבא חזק. הוא ינצח?
יש לנו כיפת ברזל. היא מקיפה את השמים?
גם מעבר לגבול יש אנשים שבסך הכל רוצים לחיות בשקט.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
