תנועה קטנה: פסטיבל תמונע
אין אכסניה לחיבור שבין מחול לתיאטרון כתיאטרון תמונע. המנהל האמנותי של תמונע, ד"ר ארז מעין שלו, עוסק בעצמו בכוריאוגרפיה. הפסטיבל עוסק בתנועות קטנות, שיש בהן זרם קטן של אנרגיה, תנועה שמתאימה במיוחד אחרי תקופה של עצירה אותה ידענו לאחרונה, עצירה שעדיין נמשכת במובנים רבים בחברה הישראלית.
בין השאר, ואולי ליבו של הפסטיבל, הוא מחווה לעמותת הכוריאוגרפים. המופע הראשון בו חזיתי במסגרת הפסטיבל הוא קרדיט א', סקירה קצרה של פעילותה של עמותת הכוריאוגרפים, במסגרתה אנחנו צופים בתהליך התפתחותו של המחול הישראלי.
ענת דניאלי הביאה לנו את 'חומר תנועתי', יצירות שנוצרו בין השנים 1989 עד 2007. היא משחזרת עבודות מוקדמות ומוצאת בהן משמעויות חדשות וזיכרונות שמתחברים להווה, ומגלים את מה שהיה ומה שנותר בגוף.
ענת שמגר הביאה סולו שהושפע על ידי עבודתו על סמואל בקט, 'פינג'. המחול מלווה בחלקו על ידי הטקסט המושמע. גם כאן, נמצא את החיבור בין העבר להווה, בין יצירת המחול של אז לבין משמעויות חדשות שהיא מקבלת בהווה, ויכולות הגוף של אז שמתחברות ומשתנות עם יכולות הגוף כפי שהוא כיום.
עבודתה המרשימה של אילנית תדמור, walk my talkשזכתה בשנת 2001 בתחרות 'גוונים במחול' בפרס הביצוע, בלי רקע מוקדם למחול, משלבת את המחול הזוכה עם צפייה בקלטת וידיאו ישנה, עם המוזיקה שנוצרה על ידי ניר יניב והוא הצליח לשלוף מתהום הנשייה עבור המופע הנוכחי, והתלבושת המקורית שנמצאה אי שם. החיבור בין המחול על הבמה לבין הקרנת הווידיאו המקורי מרגשת ויוצרת אפקט נוסף שנכנס אל הלב.
סאלי אן פרידלנד, ביצירה 'זברה' הביאה אתה אל הבמה את דנה מרקוס, והשתיים יוצרות חיבורים ופירוקים שונים של אינטראקציות אנושיות, כשכל זה מלווה בערמות של פרחים מלאכותיים שמאורגנים על ידן על הבמה, וממחישים את הסגנון השונה של כל אחת מהן, יחסן השונה אל החיים, וזו אל זו. היצירה בוחנת את המרחב והגבולות של כל אחת מהן.
לכל אחת מהרקדניות/יוצרות יש אמירה חזקה משלה והיא מציבה נדבך משלה בעולם המחול הישראלי, ניתן לראות כאן את השוני, הדמיון, ההמשכיות וההתפתחות במחול שלנו.
בנוסף, חזיתי במסגרת הפסטיבל בהצגה 'ילד'.
ההצגה עוסקת במערכת היחסים בין אב ובן. האב שתלטן ולחוץ, בעוד שהילד המוכשר והמתוק מנסה מחד לרצות אותו, ומאידך ליצור לעצמו עצמאות. עם התפתחות העלילה, אנו מבינים שהילד, שהופיע יום אחד כתינוק, נעלם בהיותו בן 18, גיל העצמאות. לאחר מכן יש טוויסט בעלילה: אנו מבינים בהדרגה, שהילד המקסים שזכה במדליות רבות בשח, בריצה ובהתנדבות בקהילה, הוא למעשה ילד דמיוני. הגבר הבודד המציא לעצמו בן שענה על כל רצונותיו וצרכיו, עד שהילד הדמיוני לא יכול היה לשאת עוד את המסגרת הנוקשה, ובחר להעלם.
ההצגה מרתקת, ובכל סצנה אנו חוזים בהתפתחות של מערכת יחסים כפי שאנחנו חווים מערכות יחסים, אך כאן היא מדוברת, מפורקת ומתחברת, עד לסופה הבלתי נמנע. היא לובשת לבוש עכשווי ומתחילה בצפייה בטלוויזיה, שמשדרת את חדשות מלחמת השביעי באוקטובר, ונותנת לנו מסגרת של זמן, 18 שנה מהופעתו של הילד עד היום.
התפאורה המצוירת בשחור לבן מוסיפה נדבך נוסף של התרחשויות מדומיינות בתוך מסגרת אסתטית ונוקשה, כאשר כדור צבעוני וכלי משחק בחול מביאים את הצבעוניות של הילד, את הצורך שלו בחופש וביטוי עצמי.
המשחק של תומר נהיר פטלוק ואמיר בנאי ראוי לשבח. הם מיטיבים להיכנס לדמויות המורכבות של האב והבן ומבצעים אותן בצורה משfנעת.
קרדיט א':
ענת דניאלי: כוריאוגרפיה וביצוע ענת דניאלי, ליווי אמנותי: יעל ונציה
ענת שמר, פינג: כוריאוגרפיה וביצוע ענת שמגר, פס קול: ענת שמגר, מוזיקה: באך, פרק ראשון מתול פרטיטורה מס. 1 לכינור סולו
אילנית תדמור: יצירה וביצוע אילנית תדמור, מוזיקה: ניר יניב, עיצוב תלבושות: חגית אביר
סאלי אן פרידלנד, זברה. יצירה: אבי קייזר, סרג'יו אנטונינו וסאלי אן פרידלנד. ביצוע: סאלי אן פרידלנד ודנה מרקוס
ילד:
השראה להצגה: ספרו של עמרי חורש 'ילד'.
מחזה ובימוי: טלי הכט וניר פרנקל
משחק: תומר נהיר פטלוק ואמיר בנאי
תפאורה ותלבושות: נאוה שטר
מוזיקה: עידן-חיים דוד
תאורה: מתן פרמינגר
יעוץ אמנותי: מרט פרחמובסקי
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
