6 שיעורי ריקוד ב 6 שבועות, הבימה

6 שיעורי מחול ב 6 שבועות היא אחת מהפנינות של הבימה. זוהי הצגה קטנה ומתוקה, שנונה ומצחיקה, על נושאים אנושיים ואישיים, על הדרך בה אנשים בודדים ומורכבים שעברו חיים לא קלים יוצרים מערכת יחסים אמיתית שנכנסת אל הלב.

משה קפטן, הבמאי שהוא גם המנהל האמנותי של הבימה, יצר כאן, בעזרת בחירות מתוחכמות ואסתטיות מאוד, לצד עיצוב תלבושות ותפאורה אשר מבליטים היטב את הנושא עולם מרגש. תוסיפו לזה מוזיקה סוחפת, כנדרש מהצגה שעיסוקה במחול, ולצד זה, זוג רקדנים צעירים ומוכשרים אשר מבצעים את הז'אנרים השונים של המחול בהצגה בצורה וירטואוזית, ויש כאן אפשרות לאסקפיזם מושלם כמעט.

למה מושלם כמעט? כיוון שההצגה עוסקת בנושאים לא קלים. אם מקלפים את ההצגה הזאת כמו בצל, יש לה רבדים רבים. ברובד השיטחי שלה היא אופטימית, משמחת ועליזה, יוצרת גלים של צחוק ומחיאות כפיים סוערות לרקדנים. ברבדים המעמיקים יותר שלה, היא נוגעת אל הלב, ובשיאה, היא גם מעוררת עצב.

שני השחקנים שמככבים בהצגה, יחזקאל לזרוב וסנדרה שדה, משחקים להפליא. הבחירה בהם היא מצויינת. סנדרה שדה, בובתית במראה כקשישה מלאת אנרגיות ורצון להעשיר את חייה, אישה זקנה יפהפייה, שמתלבשת להפליא רוב הזמן, ויחזקאל לזרוב, שעושה תפקיד מרשים ביותר כמורה לריקוד שהוא הומוסקסואל מזדקן, קצר רוח ושנון, אימפולסיבי וקשה אך מלא אהבה וחום כשמגרדים את פני השטח.

שני אלה מתחילים את ההצגה, כשהם מסויגים זה מזה, מתחילים את הריקוד של 'אני רוצה אבל לא רוצה', רוצה ללמוד, רוצה ללמד, אבל לא רוצה לעשות מאמץ מינימלי לבוא זה לקראת זה. פערי העמדות והאישיות ביניהם מביאים אותם לקונפליקטים מרובים, אך שניהם מרגישים, במקביל, את החיבור האנושי החם ביניהם שקיים שם מהתחלה.

כך הם מתנגחים, אך בכל פעם הם עושים את הדרך זה לזה, כאשר משיעור לשיעור מערכת היחסים ביניהם מתהדקת, ולמרות קונפליקטים שמתעוררים בכל שבוע מחדש, היא תופשת אותו בשקר, הוא תופש אותה בשקר, הם נעלבים, חוששים ממניפולציות ורמייה, אך עם מעבר הזמן, משיעור לשיעור, הם מבינים שנוצר ביניהם קשר שהוא הרבה מעבר לקשר של מורה ותלמידה.

ככל שהם הולכים ונפתחים, אנחנו מקלפים את הבצל של ההצגה. הבסיס, תחושות הקושי, העלבון, ההחמצה בחיים של גבר שאיבד את בן זוגו האהוב בשלב מוקדם בחייו ולאחר מכן שחווה רק מערכות יחסים פוגעניות, ואישה שהייתה נשואה לכומר שדיכא אצלה את שמחת החיים הטבעית שלה והרחיק אותה מבתה היחידה כיוון שנכנסה להריון מחוץ לנישואין. הקשר ביניהם, ההומור שבו, המקום החם שהם בונים לעצמם יחד, מהווה עבורם תהליך של ריפוי וחזרה לחיים, וזה נוגע ללב.

שני הרקדנים הצעירים מסייעים בהקללת האווירה וההתמודדות עם הרגשות הקשים שעולים. יחזקאל לזרוב עושה עבודה מצוינת במעברים בין חלקי הדמות והאישיות המורכבת של המורה למחול, בין השנינות והקלילות לבין קשיי החיים. סנדרה שדה מתקשה בכך יותר. בהצגה שאני צפיתי בה, היו לה לא מעט קשיים עם הטקסט, ולזרוב נחלץ מידי פעם לעזרתה.

בשורה התחתונה: אהבתי מאוד, הצגה בעלת עוצמה רבה וההומור לצד ההתעמקות בבניית מערכת היחסים והקשיים ששני אנשים בודדים חשים, אחרי שהם מוותרים על החזית הקשוחה שהם מפגיעים, היא מפעילה את כל החושים. כדאי מאוד.

• מאת: ריצ'רד אלפיירי
• תרגום: ארז דריגס
• בימוי: משה קפטן
• עיצוב תפאורה: אדם קלר
• עיצוב תאורה: מאיר אלון
• כוריאוגרפיה: חיים פרשטיין
• עיצוב תלבושות: אביעד אריק הרמן
• עריכה מוסיקלית: מירי לזר
• עוזר במאי: נטע שביט
• צילום ועריכת פוסטר: משה נחומוביץ׳

• לילי האריסון: סנדרה שדה
• מייקל מינטי: יחזקאל לזרוב
• רקדנים: ענבר לובלסקי, רוי גורביץ

לפרטים נוספים:

6 שיעורי ריקוד ב-6 שבועות – הבימה (habima.co.il)