חגיגות יום הג'ז הבינלאומי במועדון הג'ז של הסימטה

כשההרכבים מחו"ל ביטלו, הג'ז המקומי תפס את מרכז הבמה

יום הג'ז הבינלאומי במועדון הג'ז של הסימטה היה אמור להיראות אחרת לגמרי. בתכנון המקורי נכללו מספר הרכבים מחו"ל, שהיו אמורים להגיע במיוחד לערב החגיגי, אך המציאות הבטחונית טרפה את הקלפים וברגע האחרון בוטלו הגעותיהם.

מה שעלול היה להפוך לערב מאכזב הפך, בזכות תושייה ואהבת מוזיקה אמיתית, לערב שהוכיח עד כמה סצנת הג'ז המקומית חיה, יצירתית ומלאת כוחות.

שלומי גולדנברג, מנהל המועדון, בחר שלא להיכנע לנסיבות. במקום לבטל או לצמצם את האירוע, הוא הפך את הלימון ללימונדה והזמין את הביג בנד של הכפר הירוק בניצוחו של יוסי שורץ לפתוח את הערב. זו היתה החלטה שהתבררה כמעט מיד כהצלחה גדולה.

הביג בנד של הכפר הירוק פתח את הערב באנרגיה סוחפת
ההרכב הצעיר עלה לבמה באנרגיה מדבקת, עם משמעת מוזיקלית מרשימה ורוח רעננה שסחפה את הקהל כבר מהצלילים הראשונים.

יש משהו מרגש במיוחד במפגש עם נגנים צעירים שמנגנים ג'ז מתוך תשוקה אמיתית. חברי הביג בנד של הכפר הירוק הצליחו להעביר בדיוק את התחושה הזאת. הם ניגנו בביטחון, אך גם בהתלהבות לא מוסתרת, כזו שמזכירה מדוע המוזיקה הזאת ממשיכה לחיות ולהתחדש מדור לדור.

תחת ניצוחו המדויק והקשוב של יוסי שורץ נשמע ההרכב מאוזן, מגובש ומלא תנופה. הקהל הגיב בהתלהבות גלויה, והפתיחה הזאת העניקה לערב כולו תחושת חג אמיתית, למרות כל הנסיבות שמסביב.

רינת מסיקה וההרכב של שלומי גולדנברג יצרו אינטימיות מוזיקלית

בחלקו השני של הערב התחלף ההרכב ועל הבמה עלו שלומי גולדנברג עם ההרכב שלו: רינת מסיקה בשירה, רוברט אנצ'יפולובסקי בבריטון סקסופון, שי אלון בתופים ורפי ידידיה בבס.

המעבר מהעוצמה התזמורתית של הביג בנד אל ההרכב האינטימי יותר יצר שינוי אווירה טבעי, שאפשר למוזיקה לקבל גוון אישי וחם יותר.

כבר מן הקטע הראשון היה ברור שמדובר בהרכב שמנגן מתוך הקשבה עמוקה. לא היתה כאן הפגנת וירטואוזיות לשמה, אלא דיאלוג מוזיקלי רציף בין הנגנים.

כל אחד מהם ידע מתי לתפוס את מרכז הבמה ומתי לפנות מקום לאחרים. רפי ידידיה סיפק בבס עוגן יציב וגמיש כאחד, שי אלון שמר על תיפוף דינמי ומדויק, ורוברט אנצ'יפולובסקי העניק באמצעות הבריטון סקסופון צליל עמוק, חם ולעיתים כמעט מחוספס, שהוסיף ממד דרמטי לעיבודים.

מעל כולם בלטה רינת מסיקה, ששרה לאורך הערב בנוכחות בטוחה ולא מתאמצת. הקול שלה נע בקלות בין רכות אינטימית לבין עוצמה מלאה, והגישה שלה לשירים הצליחה לשמור על איזון בין נאמנות למסורת הג'ז לבין פרשנות אישית.

התוכנית המוזיקלית שילבה סטנדרטים מוכרים לצד יצירות מקוריות. בין הקטעים שבוצעו היו “Now’s the Time”, “Moondance”, “Cry Me a River”, “Cherokee” ו “Salami Blues”. כל אחד מהם קיבל טיפול מעט שונה, לעיתים קרוב יותר למסורת ולעיתים עם גוון אישי ועכשווי יותר.

מהממ"ד אל הבמה: היצירות המקוריות שנולדו בתקופת המלחמה

לצד הסטנדרטים בוצעו גם מספר יצירות מקוריות של שלומי גולדנברג ורינת מסיקה, בני זוג גם בחיים האישיים. השירים הללו, כגון Rocket, נכתבו בתקופה שבה שהו בממ"ד במהלך הימים הקשים של המלחמה.

הידיעה הזאת העניקה לקטעים עומק נוסף. מבלי לגלוש לפאתוס או להצהרות ישירות מדי, המוזיקה הצליחה לשאת בתוכה את תחושת החרדה, אי הוודאות והצורך בנחמה שאפיינו את התקופה.

דווקא ברגעים האלה הורגש עד כמה ג'ז יכול להיות מוזיקה רלוונטית גם במציאות הישראלית העכשווית. לא כמופע נוסטלגי שמנסה לשחזר מועדונים אמריקאיים משנות הארבעים, אלא כשפה חיה שמסוגלת להכיל את החיים כאן ועכשיו.

“Blue Moon” עם הקהל ו “Summertime” לסיום מושלם
אחד הרגעים היפים של הערב הגיע דווקא מתוך פשטות יחסית. בביצוע של “Blue Moon” הזמינה רינת מסיקה את הקהל להצטרף אליה לשירה. בתחילה נשמעו קולות מהוססים, אך בתוך רגעים ספורים הצטרפו עוד ועוד אנשים, והמועדון כולו התמלא שירה משותפת. זו היתה תזכורת לכך שג'ז הוא קודם כל מוזיקה של תקשורת אנושית.

לאורך כל הערב הורגשה גם האינטימיות שבין חברי ההרכב. המבטים הקטנים, החיוכים בין הסולואים והתגובות ההדדיות בזמן אמת יצרו תחושה של נגינה משותפת אמיתית ולא של אוסף מוזיקאים מקצועיים שמבצעים תפקידים מוגדרים בלבד.

הסיום עם “Summertime” היה בחירה נכונה במיוחד. אחרי ערב שנע בין אנרגיה מתפרצת לרגעים אינטימיים ומלאי רגש, הגיע השיר כמו נשימה עמוקה לקראת הסוף. הביצוע היה נינוח, מלודי ומלא נשמה, והשאיר את הקהל בתוך תחושת חמימות שקטה גם לאחר הצליל האחרון.

בסופו של דבר, יום הג'ז הבינלאומי במועדון הג'ז של הסימטה הוכיח שלפעמים דווקא מתוך אילוץ נולדים הערבים המעניינים ביותר. ההיעדר של ההרכבים מחו"ל לא הורגש כחיסרון, משום שהמוזיקאים המקומיים הצליחו למלא את הבמה בנוכחות, בכישרון ובעיקר באנושיות.

הביג בנד של הכפר הירוק בניצוחו של יוסי שורץ.
בחלק השני: לצד שלומי גולדנברג בסקסופון, רינת מסיקה שירה . רוברט אנצ'יפולובסקי – בריטון סקסופון , שי אלון – תופים רפי ידידיה – בס

צילום: אביבה רוזן