יש משהו מנחם בכך שהתיאטרון שלנו ממשיך להתנהל בחג סוכות זה, שיש לו כבר משמעות סימבולית קשה אחרי 'שמחת תורה' שהפכה ליום אבל. אחרי שהפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו נדחה לפסח, ופסטיבל הסרטים בחיפה נדחה לחנוכה, בתקווה שנוכל לחוג אותם במועדים הנקובים, הפסטיבלים של ההקראות מגיעים במועדם. ראשון לכולם הוא 'פותחים במה' של בית לסין, בניהולו
המשך קריאהזהו סרט ארוך, שעתיים כמעט, שמתנהל באיטיות אך מלא בתוכן מרתק וצילום מעניין. זהו רומן פסיכולוגי שמתחיל באישה אפריקאית מרדנית אחת, שהעזה לקום ולהגיד 'לא' בטקס נישואיה, לאחר שגילתה שבן זוגה בגד בה ביום הקודם. היא לוקחת את עצמה ואת חייה המוכרים, ומתחילה בחיים חדשים, מלאים בגילויים וחוויות, בקצב אחר מזה שהכירה, בסין הרחוקה. אלא
המשך קריאהשנה לתופת. היום לפני שנה התעוררנו למציאות אחרת. עולם התרבות הוא סיסמוגרף רגיש מאוד למתרחש בחברה. האמנים: סופרים, משוררים, מחזאים ותסריטאים, מגיבים למתרחש. כל אחד בדרכו. יש שמגיבים בשיתוק ובאלם, לפחות רגעי, ויש כאלה שמתחילים להגיב ביצירתיות, מיד. יש לזכור שהפצצה נפלה עלינו בסוף סוכות, בשמיני עצרת. סוכות הוא חג של יצירתיות מתפרצת. פסטיבלים רבים
המשך קריאההליצן העצוב, זוהי הדרך הטובה ביותר להגדיר את לושה גבריאלוב בהצגה 'אור'. פעמיים ראיתי את ההצגה של אנסמבל השחקנים של תיאטרון דוואי, 'under construction', שהיא הצגה קומית סאטירית, ופעמיים התלהבתי, צחקתי עד עמקי נשמתי וחשבתי, עד כמה הם מוכשרים, החבר'ה האלה. 'אור' היא הצגה אחרת לגמרי. היא עצובה, חריפה, כועסת, פוגעת בקרביים, ועדיין מצליחה להצחיק.
המשך קריאהכמה תערוכת מעניינות אשר מתקיימות כרגע בקריית המלאכה תפשו את עיני. כולן קשורות, כך או אחרת, למצבנו בשנה האחרונה, מאז ה 7.10. הראשונה היא 'מפונים בארצם'. זוהי תערוכה אשר מבוססת על מדיות שונות, אך בעיקר על צילום, שממחיש לנו את המציאות שמתקיימת מאז אירועי היום הנורא ההוא. דודי צ'רנובילסקי צילם, להפליא לטעמי, מפונים, בעיקר
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו