שלי מצחיק דווקא בגלל ההקטנה. בעוד סטנדאפיסטים מגדילים, ושואגים את מרכולתם, הוא מצניע, מדבר בשקט, לעיתים מאנפף. הוא מספר, כאמור, על ילדותו ועל משפחתו, על אשתו שהיא ממוצא מרוקאי על ילדיו המתבגרים, על השכנים ועל ענייני דיומא, והכל בשקט, שנכנס אל הלב וגם מצחיק.
המשך קריאהההצגה, לעומת זאת, מצחיקה הרבה פחות. התכנים הדרמטיים מוגשים היטב, אך הרצון להצחיק בכל סצנה עובר לעיתים קרובות מתחת לרדאר. בחצי הראשון של ההצגה הקהל כמעט לא צחק. ייתכן שהנושאים הקשים של ההצגה, התמודדות עם מחלות ומוות, העיבו על המחוות הקומיות. בחצי השני של ההצגה, הניסיונות להצחיק היו יותר בולטים ועימם הופיע יותר צחוק. סצנות כמו ריקוד הקשישים שהיה שמח והומוריסטי, למשל, הביא לצחוק של פורקן אחרי כמה סצנות קשות של 'הוצאות עצמיות להורג' של קשישים שרוצים לסיים את חייהם.
המשך קריאהבשורה התחתונה, ברור שצריך להיות חובב קולנוע מושבע, ורצוי חובב של סורנטינו, כדי לצפות בסרט היפהפיה, הפילוסופי, ובעיני מדהים, הזה.
המשך קריאהארבעת זוגות הרקדנים, שהם כולם זוגות בחיים, למעט שניים שהם אח ואחות, מככבים בסרט, שבנוי, כמובן, מארבע תמונות שונות לפי העונות השונות. הקטעים הללו, שחוברו יחד, יוצרות מן הסונטות יצירה קולנועית פיוטית ומרובדת. קטעי המחול השונים שמתבצעים מול איתני הטבע היפהפיים, מדגישים את חושניותו וגמישותו של הגוף ולעומת מורכבות הרגשות שקיימים בין בני אדם.
המשך קריאההצגה של בתי ספר למשחק היא תמיד ממתק תיאטרוני. ניתן להרגיש שבכל תנועה ונשימה, השחקנים נותנים את נשמתם. ההצגה היא פרי של עבודה מוקפדת, למרות שהיא בוסרית, היא מרתקת. תלמידי בית צבי, ניסן נתיב, מגמת תיאטרון של אוניברסיטת תל אביב ובתי ספר נוספים למשחק מביאים תמיד משהו אחר. ובנוסף לזה, כמובן, יש תמיד תחושה, שכאן
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו