מבוא לטרגדיה שאינה נגמרת יש מחזות שנכתבו לפני אלפי שנים, ובכל זאת נדמה כאילו נולדו מתוך המציאות המדממת של אתמול בבוקר. היצירה „הנשים האבודות מטרויה”, עיבוד של חנוך לוין למחזהו של אוריפידס המוצגת בבית הספר למשחק גודמן בנגב בבימויו של נעם פרנק, מציבה מראה מטרידה מול עינינו. העיר טרויה חרבה, המלחמה לכאורה הסתיימה, והיוונים חגגו
המשך קריאהמאחורי דלת החנות מסתתרים אנשים שאינם יודעים איך להיות יחד יש משהו מתעתע בשם „נעולים”. יש כאן משחק בין 'נעליים' ל'נעילה'. לאחר הצפייה בהצגה ברור שהנעילה אינה באמת פיזית. אף אחד מעובדי חנות הנעליים אינו כלוא בה בניגוד לרצונו. דווקא משום כך השם מקבל משמעות מעניינת יותר: הדמויות אינן נעולות בתוך מקום, אלא בתוך עצמן,
המשך קריאהההצגה הנערה מהדואר של שטפן צוייג בבימויו של חנן שניר מכניסה את צוייג עצמו לתוך העלילה השוזרת את דמותה וחייה של נערה ענייה אחת שנגעה בעושר ובאושר בתהליכים שעברה אוסטריה בין שתי מלחמות עולם.
המשך קריאההסמוראים, המהרג'ות והקיבוצניקים: כיצד הפך שייקספיר לאזרח העולם יש משהו כמעט בלתי נתפס במסעו של ויליאם שייקספיר בעולם. מחזאי שפעל בלונדון של סוף המאה השש עשרה, כתב עבור קהל אנגלי, עסק במלכים אנגלים, בדוכסים איטלקים ובנסיכים דנים, והשתמש בשפה שהייתה לעיתים מקומית מאוד ולעיתים אפילו גסה ועממית, הצליח להפוך ליוצר שמוצג כיום כמעט בכל מדינה
המשך קריאהכשהנישואים הופכים לזירת קרב: על משחקי נישואים בצוותא אדוארד אלבי שייך ללא ספק לסוג הקיצוני ביותר בתוך עולם הדרמה המודרני. במחזות כמו "משחקי נישואים" וכמו ביצירותיו הגדולות האחרות, ובהמשך ישיר ליצירת המופת "מי מפחד מירג'יניה וולף?", הזוגיות אינה רק מסגרת שבתוכה מתרחשת עלילה חיצונית, אלא היא עצמה הזירה המרכזית. זהו המקום שבו אהבה, תלות, כעס,
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו