שנה לתופת. היום לפני שנה התעוררנו למציאות אחרת. עולם התרבות הוא סיסמוגרף רגיש מאוד למתרחש בחברה. האמנים: סופרים, משוררים, מחזאים ותסריטאים, מגיבים למתרחש. כל אחד בדרכו. יש שמגיבים בשיתוק ובאלם, לפחות רגעי, ויש כאלה שמתחילים להגיב ביצירתיות, מיד. יש לזכור שהפצצה נפלה עלינו בסוף סוכות, בשמיני עצרת. סוכות הוא חג של יצירתיות מתפרצת. פסטיבלים רבים
המשך קריאהמיקה שלי הוא מחזמר שהוצג כבר מספר פעמים על ידי מסיימי בית צבי, מעין קלסיקה שחוזרים אליה שוב ושוב. במובן זה, מסיימי שנה זאת, מחזור ס"ב, יושבים על כתפי ענקים. הסיפור המלא של המחזמר, כפי שהוצג בהבימה, נמשך ארבע שעות, והוא מורכב יותר. אנו מקבלים מחזמר מקוצר שמבליט את כישרונותיהם המגוונים, בלי שום ספק, של
המשך קריאהכשאני מגיעה לבית ספר למשחק, ברמתו של בית צבי, אני נזכרת בהצגה שבה צפיתי כאשר קרן מור הייתה סטודנטית למשחק בסטודיו ניסן נתיב. באותה הצגה הבנתי, שקרן מור תגיע לגדולות. מאז אני שואלת את עצמי, מי מהסטודנטים והסטודנטיות יככבו בעתיד בהפקות של התיאטרון הרפרטוארי. אין ספק שבהפקה הזאת, 'אל תשאיר אותי לבד', בה משחקים סטודנטים
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו