סוף תרנגול: כשהמציאות הישראלית כל כך קשה שהיא כבר נשמעת כמו בדיחה מדינה שמספקת לתיאטרון אינסוף חומרים מדינת ישראל מספקת ליוצרים שלה אינסוף סיטואציות שמבקשות להפוך ליצירות, ולא תמיד אלה החומרים שהיינו רוצים לקבל. חוויות אישיות קשות, מלחמות, מילואים, אובדן, פחד, געגוע וכעס נכנסו בשנים האחרונות אל הבמה הישראלית, ומאז 7 באוקטובר כבר נוצרו לא
המשך קריאהכשהקהל מפסיק לצפות בתיאטרון ומתחיל להיכנס לתוכו התיאטרון התבסס במשך מאות שנים על הסכם פשוט למדי ומקודש כמעט: השחקנים נמצאים שם, מוגנים על ידי מסגרת הבמה והתאורה, והקהל נמצא כאן, יושב בבטחה ובחשכה באולם. גם כאשר התיאטרון המודרני ביקש לשבור מוסכמות, פנה ישירות אל הקהל בגובה העיניים, שינה את מבנה האולם או טשטש את הגבול
המשך קריאהאחיזת עיניים: כשהקהל נכנס לתוך הקסם יש הצגות שאפשר לשבת בהן בנחת, להישען לאחור ולתת לשחקנים לעשות את העבודה. ויש הצגות שמבקשות מהצופה לקום, ללכת, לבחור, להסתקרן, להחמיץ, לחזור, ובעיקר להיות ערני. „אחיזת עיניים” של תיאטרון החאן שייכת לסוג הזה. היא אינה רק מספרת סיפור על קוסמים ועל אשליות, אלא מנסה להפוך את עצם הצפייה
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו