WHY THINGS GO WRONG פרסקו, תיאטרון הבית

הבמה מכוסה בשכבה של פתותי זהב, ומראה תלויה מעליה. הרקדנים מתחילים להיכנס, והשלווה הופכת, מהר למדי, לזירת קרב. במחול כמו בחיים, במיוחד החיים המוכרים לנו יותר ויותר בשנים האחרונות, האלימות שולטת בנו. בין אם אנחנו מזהים את האלימות בתוכנו, או שאנחנו מגיבים לאלימות חיצונית, היא נמצאת שם. מהשבעה באוקטובר ואילך, האלימות היא מכל הצדדים. מלחמה היא תקופת אלימות. מוות. אלימות בכביש, בתור בסופרמרקט, אלימות של הממשלה כלפי תושבי המדינה, הפגנות נגד. הפתיל קצר והאלימות מתפרצת מהר יותר כשהעצבים חשופים.

והנה באה היצירה החשובה הזאת, 'מדוע דברים משתבשים', בתרגום מילולי מאנגלית, או, מאיפה ואיך כל הרע הזה, בתרגום חופשי שלי. יש פה שני רבדים של תשובה, ביצירת המחול הזאת. יש התנועתיות, הכוריאוגרפיה והתלבושות, הבמה המעוצבת בזהב והכל אסתטי להפליא, ויש את הרובד של מהות התנועה. והתנועה היא בדרך כלל תנועה לוחמנית, התכתשויות של ממש בצעדי ריקוד מרהיבים, מגיעים כמעט לקרבות ג'ודו מסוגננים. מהצד השלישי, יש מראה מעוצבת, מודרנית, תלויה מעל ראשיהם. הכל נראה, נצפה, מוכפל מחד, ומאפשר לרקדנים להסתכל על עצמם, מאידך. זהו אלמנט דרמטי נוסף במופע המחול המסוגנן הזה. הדמויות במחזה המחול הזה מתבוננות על עצמן, אך יש מבטים מסוגים שונים. המבט שלהן הוא כדי לראות איזה רושם הן עושות, איך הן נתפשות, המבט שלהן נועד לראות האם הן יפות וחזקות בעיני עצמן. הן לא רואות את עצמן כחלק ממעגל רחב יותר, מחברה, ואין במבט שלהן חמלה, כפי שאין חמלה במופע המחול השלם.

אין כאן רחמים, אין כאן הזדהות, אין כאן אמפטיה. כשיש אמפטיה, אין אלימות מהסוג הזה, שפוגע באחרים רק כי אני עצמי, אני היחיד שחשוב כאן, כל השאר באו לעולם, מבחינתי, לשרת את צרכי. מופע המחול היפהפה הזה מלווה כולו בטקסט. יש קריין ברקע, אשר מסביר לנו מדוע דברים משתבשים. הם משתבשים בגלל חוסר מזל, או בגלל החלטות גרועות. אלה הסוגים הפשוטים ביותר. אבל, לעיתים קרובות, דברים משתבשים, ולא רק עבורנו, אלא בחברה האנושית כולה, בגלל האנשים שהם חלאות (מתורגם מ asshole).

החלאות הם אנשים שמרגישים ש'מגיע' להם, וכאמור, אחרים אינם משמעותיים, אלא כמשרתי 'המגיע' שלהם. יש את אלה שמרשים לעצמם, כפי שאנו מכירים אותם מצוין בישראל, 'לחתוך' את התור, בכביש או בסופר, או בכל מקום אחר, כי זמנם וטובתם חשובים מאלה של כל האחרים, יש חלאות גסי רוח, חסרי אחריות, ועוד כהנה וכהנה סוגים שונים ומשונים, שלעיתים מעוררים אותנו להילחם בהם. להילחם על מקומנו בתור, למשל. מה שיביא אותנו להתעצבן, הם כמובן לא ילמדו מזה דבר. הם ימשיכו להיות כפי שהם.

אבל הגרועים ביותר הם אלה שקובעים את גורלנו. הפוליטיקאים. שיש לנו מתווי מדיניות שהם חלאות, גם במדינות דמוקרטיות בהן החלאות נבחרו לשלוט, הם לוקחים את המדינה להרפתקאות שתואמות את הצרכים שלהם. הם יכולים לקחת מדינה למלחמה כדי להגביר את כוחם ולהגדיל את הונם, למשל. הם לא יהססו להקריב חיי אדם כדי לאחוז בכוח.

כל זה מוכר לנו טוב מדי. זוהי רמת הנרטיב של המופע, ועל הבמה, לצלילי המוזיקה ודברי הקריינות הללו, אנו רואים את הרקדנים מממשים את הדברים שאנו שומעים, כביכול הסבטקסט של הנאמר מחולל לפנינו. יש כאן 360 מעלות של אותו דבר, שהוא מייאש כקונספט, אך יפהפה להתבונן בו. וכל זה, ככל שזה נשמע ישראלי ומגדיר נכון כל כך מה שאנו חווים פה כיום, הוא למעשה פרי יצירתה של כוריאוגרפית צ'כית בשם סילבה ספאקובה. ספאקובה, רקדנית וכוריאוגרפית בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, נעה בין מחול קלאסי למודרני, זכתה ב 2007 בפרס הכוריאוגרפית הטובה ביותר בתחרות בינלאומית. כיום היא בעיקר כוריאוגרפית של להקת מחול בשם 420people, ולומדת לדוקטורט במחול. את הטקסט שנשמע לאורך המופע כתב יירי ספקה.

במקור נכתבה הכוריאוגרפיה לשני רקדנים, גברים, אך פה אנו רואים את האנסמבל מעשיר את תוכן המופע ברקדנים נוספים, נשים וגברים. מופע מחול זה יכול היה להיווצר בישראל, אבל דווקא העובדה, שהוא נוצר בצ'כיה, מעניק לו גוונים נוספים, ובעיקר, הוא פותח לנו את זווית הראייה. לא רק אצלנו יש חלאות, בתחומים השונים של חיינו, שמובילים אותנו למקומות שאיננו רוצים להגיע אליהם, זוהי תופעה כלל עולמית שנובעת מהאופי האנושי. המחול הקבוצתי, הפוליטי, שאינו מפחד מאמירות כואבות ומהתבוננות ישירה במראה, נותן לנו זווית ראייה נוספת, שמחדדת לנו את ההסתכלות. היא לא פחות כואבת, במיוחד כאשר במסקנה, או בהנחיה, כיצד להתייחס לחלאות, ההמלצה האחרונה היא לא להתאכזב אם למעשינו יש השפעה מוגבלת, כפי שנוכחים בזה האנשים שיוצאים כאן להפגין למען הדמוקרטיה להחזרת החטופים. הקריין מסיים בכך, שהחיים קצרים ויש דברים טובים יותר לעשות מאשר להתמקצע באמנות ניהול החלאה. לצערנו, אין לנו עכשיו וכאן, בישראל, הרבה אופציות אחרות.

ניהול אמנותי : יורם כרמי

כוריאוגרפיה: סילבה ספקובה Sylva Šafková

עיצוב פסקול ועריכה מוסיקלית: Golden Hive Studio & Amak Golden

טקסט : יירי ספקה Jiří Šafka

עיצוב ותפירת תלבושות: טל מרקוביץ

עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין

ניהול חזרות : ענבר נמירובסקי

ניהול הפקה: אילה שרצר

בשיתוף עם 420 PEOPLE ובתמיכת המכון הישראלי- צ'כי תל אביב

‍

צילום וידיאו לכתבה זאת: בנצי פומרצקי

צילום סטילס: אביבה רוזן

Why Things Go Wrong

להקת מחול פרסקו