האוסף, על אוסף האמנות של הפניקס, סרט דוקו חדש

הסרט על האוסף של הפניקס, אותו אוסף שנקנה במשך שנים ואוחסן במשך שנים רבות עד שבאה לו עדנה בשנת 2023, כאשר הוצג בתערוכת ענק בשם 'ארץ אהבתי' במוזיאון רמת גן, נקרא בפשטות, 'האוסף'.

זהו סרט מרתק, אשר מרחיב את היריעה ובוחן את ההיסטוריה של האמנות הישראלית בכלל והציור בפרט, משנות העשרים עד ימינו. הוא נוגע בפינות שלרוב הצופים הן חשוכות למדי. כל הנושא של אספנות, המוטיבציה שמאחוריו, מה עושים עם אוספים, ואיך קונים אותם. איך התפתח רכש האמנות הישראלית, ואפילו על מלחמות רכש בין אספנים לבין מוזיאונים כגון מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב, שהם המוזיאונים העיקריים בארץ אשר מחזיקים באוספים גדולים של אמנות ישראלית. השקת הסרט במוזיאון תל אביב, הייתה אלגנטית מאוד. נראה שמוזיאון תל אביב, על התערוכה החדשה שבו, 'עצב דלוק', הוא אכסניה מתאימה ביותר לאירוע זה.

אייל בן סימון, מנכ"ל הפניקס, דיבר על האמנות ככלי, כמראה מחד, שמשקפת לנו את מציאות חיינו, אך היא מהווה גם פטיש לניפוץ אשליות ואמונות, כמו בימים אלה, וגם מבטאה שאיפות וחלומות.
"יש באמנות יכולת להפיח בנו תקווה, כמו אצל ראובן רובין, שצייר את נופי ארצנו כמנוף של תקווה בנו יש כיום תקווה לשחרור 98 מאנשינו תקווה למזור ומרפא, תקווה למנהיגים שיהיו ראויים לעם הנפלא הזה, זוהי תקווה שנתחיל לסלול את הדרך לעתיד טוב יותר, שמשקף את חזוננו, מדינת כלל אזרחיה, שהיא מדינה דמוקרטית".

האמנות, כך אמר, זהו מפגש בין חומר לרוח, האמנות הישראלית היא סיפור של מסע לחיפוש זהות, חלון לעתיד. "ב 7.10 למדנו עד כמה חיינו שבריריים. הדרך שעשינו כאומה, כפי שמשתקף דרך האוסף. המשבר הנוכחי חשף כשלים עמוקים. שנים של הזנחה וחוסר בחזון ארוך טווח. הפקרות ניהולית. השבת החזון ובניית החוסן.
האמנות היא קול ביקורתי ומצפן מוסרי. על האמנים לאתגר, להעלות שאלות קשות. האחריות לשינוי מוטלת על כולנו. החברה הישראלית הוכיחה את עוצמתה, כוחה של הסולדריות גם הפניקס משולבת בישראליות. ההשקעה באמנות, היא השקעה בחזון, צמיחה רוחנית וערכית. לא רק אוסף יוסי חכמי, אלא דרך לדורות הבאים, הנגשת תרבות ותמיכה באמנים צעירים. הרוח שהיא המצפן של כולנו, שאנחנו זקוקים לה יותר מתמיד. עלינו לפעול יחד לעתיד טוב יותר".

טניה כהן עוזיאלי, מנכ"לית מוזיאון תל אביב, דיברה על  צוואתו של מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון והמיתולוגי של תל אביב, צוואה שהיא סוג של ציווי לטיפוח האמנות. "בקשתי האחרונה מתושבי תל אביב, הנני מוסר לכם את מוזיאון תל אביב, עתידו להיות לתפארת לעירנו". הזכירה. "ב- 14.5.48 נערך טקס העצמאות של מדינת ישראל, במוזיאון תל אביב של אז. היו תלויות בבניין תמונות של אמנים בינלאומיים אבל גם ישראלים, כמו ציונה תגר וראובן רובין. יש קשר בל יינתק בין מוזיאון תל אביב לאוסף האמנות הישראלית של קבוצת הפניקס. האוסף הזה הוא עדות חיה, עם מחוייבות חברתית שהיא נדירה, לצד סיפור של חזון ותשוקה. הסרט הזה, על  תהליך יצירת האוסף, הוא סרט על המורשת התרבותית שלנו, של העם והמדינה. המחוייבות של קבוצת הפניקס ושל מוזיאון תל אביב היא דומה. כשאני שואלת את עצמי מה תפקידנו כמוזיאון. כשאנו מקרינים כאן את הסרט, בצד השני של המוזיאון נמצאת קבוצת אנשים שעוברים ריפוי באמנות ומציגים פה תערוכה. המוזיאון כיום הוא גם מרחב מרפא. אני מאמינה בהשפעה של האמנות על ריפוי החברה שלנו".

הסרט של איילת דקל הוא סרט מרתק, אסתטי מאוד, שצולם על ידי צלמים שיודעים כיצד לרתק את הצופה בעזרת אסתטיקה צילומית מרהיבה, כשהם משלבים צילומי אמנות עם צילומי האנשים שמסבירים את האספנות, האמנות, התפתחותה המרתקת של התרבות הישראלית דרך האיספקלריה של ציור, ושילוב של צילומי אמנות וארכיטקטורה. האסתטיקה של הצילום, משולבת במסרים מרתקים של אמנים, אוצרים, אספנים ומנהלים, כל אלה יחד מגוללים לפנינו את הסיפור המרתק שלנו, של הישראליות דרך האמנות, עם נגיעות באמירות חברתיות על אספקטים נוספים.

אנו למדים על תחילת תהליך האספנות של חכמי, שרכש קודם אמנות בינלאומית, ואחר כך התחיל לאסוף יצירות של מספר אמנים בולטים, כאשר גילה טביעת עין בוחנת לגבי אמנים צעירים שאכן פרצו דרך והתפתחו כפי שציפה. ביניהם היו, בשנות העשרים, ראובן רובין, מרדכי ארדון ויחזקאל שטרייכמן, אשר התמקדו בציורי נופי ארץ ישראל. הוא המשיך באיסוף יצירות של רפי לביא, יאיר גרבוז, אביבה אורי, ציבי גבע, עדי נס הצלם, מיכל רובנר, סיגלית לנדאו ועוד רבים וטובים. משנות העשרים התפתחה האמנות הישראלית והפכה לפוליטית וחברתית יותר, אך כפי שטוען גרבוז, היא ממשיכה למחוק ולכתוב את עצמה מחדש, כאילו אין לאמנות הישראלית היסטוריה משמעותית לבנות אליה.

זהו סרט דוקומנטרי מרתק ועשוי היטב, כראוי לסרט על אוסף אמנות חשוב כל כך של גוף כלכלי מרכזי במשק הישראלי, עם ערכים אמנותיים, חברתיים ואתסטיים מרתקים שמומלץ לכל חובב אמנות והיסטוריה לצפות בו.

'האוסף'

מפיק: ארז בן הרוש, בני מנשה

מפיק בפועל: עומק שדות

תסריטאית ובמאית: איילת דקל

צלם: אוריאל סיני