הילד הששי הוא ילדם של זוג צוענים שחיים בשולי החברה הצרפתית. אנו חוזים בצירוף מקרים, שבו הסניגור בעל המעמד פוגש בצועני שנאשם בפשע קטן ומגן עליו, ואחר כך מסיע אותו לקראוון שהוא ביתו, יחד עם אשתו, ושם הם פוגשים במשפחתו של הצועני. כולם אנשים טובים, כל אחד בדרכו המורכבת. בין שתי המשפחות נוצרת קרבה מיידית, מהמקום הכל כך אנושי ובסיסי.
שתי המשפחות, הצרפתית המיוחסת ונטולת הילדים, שמרכיבים אותה שני עורכי דין צעירים, והצוענית שיש לה חמישה ילדים אשר מצטופפת בקראוון קטן, כולם בני אדם ואנחנו מסוגלים להזדהות עם כל אחד מהם. עם עורך הדין הצעיר, עם אשתו המתוקה בעלת הקול הילדותי, ועם בני הזוג הצוענים, עם כל אחד מהם בדרך אחרת שפורטת על נימי נפשנו. וכאן גדולתו של הסרט. הוא נכנס אל ליבנו, פורט על מיתריו, אבל עושה זאת בצניעות ובענווה, והתוצאה היא הזדהות, הן עם הצד הריגשי והן עם הצד החשיבתי של הגיבורים שלנו.
והגיבורים שלנו, גם כשהם מודעים לחוק, מרגישים שאין בו צדק. אין צדק בכך שאם שאין לה אמצעים לכלכל את הילדים שיש לה תצטרך לכלכל עוד אחד, ואין צדק בכך שאישה שמשתוקקת להיות אם ואינה מצליחה להרות או לאמץ, לא תוכל לגדל את הילד הששי, שיהווה נטל על האם הקתולית, שאינה יכולה להפיל אותו. אין צדק, אבל יש חוק, שארבעת הגיבורים שלנו מנסים לעקוף, ומשכנעים אותנו, הצופים, שהם צודקים. אנחנו רוצים בניצחונם, על מערכת צדק שאינה צודקת, כל ביורוקרטיה רעה, גם אם אנחנו מבינים שזה כנראה לא מה שיקרה.
יש כאן עיסוק בפן הריגשי בצורה מינורית אבל עוצמתית, יש כאן עיסוק במוסר וצדק, בפערים חברתיים שניתן לגשר עליהם רק במגע אנושי, ומעל לכל, יש כאן אנשים כבני אדם מול מערכת נוקשה. הסרט נוגע, הוא מבויים ומשוחק היטב. זהו סרט ביכורים שאינו מרגיש ככזה. הוא בשל, במיוחד בהעברת מסרים מדויקת, באיזון המינון בין רגש לשכל. בכל מקרה, לא תצאו ממנו אדישים.
,
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
