לילה ברומא, הקומדיה החדשה של רמי ורד, היא הניסיון הראשון של תיאטרון רפרטוארי בישראל לטפל בנושאים אשר אנו מתמודדים עימם בישראל לאחר ה 7.10. יחסי יהודים-ערבים ישראלים, מצבם של ישראלים בחו"ל, במיוחד היום, אחרי האירוע באמסטרדם, החשש הגדול להיות ישראלי במדינה אירופאית, והוא מטפל בנושאים אלה עם הרבה הומור אבל גם בעין בוחנת ועם הרבה אכפתיות ורגישות. בפרינג' עלו כבר לא מעט הצגות שמטפלות באירועי ה 7.10, אבל זוהי הראשונה בתיאטרון הרפרטוארי, ויש לשבח את האומץ לעשות זאת.
סיפור העלילה כולל שני זוגות, יהודי וערבי, שנקלעים למצב המאוד שכיח לאחרונה, ביטול של טיסה כשהם ממתינים לשיבה הביתה, למשפחה, לילדים ולעבודה. הביטול הזה מתרחש באמצע הלילה, וחברת התעופה בעלת השם המקורי fly fly, שמתורגמת על ידי הזוג הישראלי לזבוב זבוב, מציעה להם חדר במלון. בעל המלון התחמן, שגם הוא ישראלי אך מתחזה לאיטלקי, מאשר לחברת התעופה שיש לו שני חדרים, למרות שיש לו רק חדר אחד. שני הזוגות, שבשדה התעופה כבר התגלעו חיכוכים ביניהם, נאלצים, לאחר ניסיונות סירוב, לחלוק את החדר היחיד. לאחר מספר אירועים שהם חולקים, וביניהם אזעקה ונפילה בארץ, הם הופכים לחברים, ומסתבר שהם יכולים לגשר על דעות קדומות וחששות ולהתקרב כבני אדם.
שיתוף הפעולה של רמי עם הבמאי אילן רונן הניב יצירה חזקה, שבה גם השחקנים ממלאים את תפקידם על הצד הטוב ביותר. שני הזוגות משמשים דמות מראה זה של זה. בצד היהודי, הגבר הוא הווכחן המעצבן, בצד הערבי, האישה היא המעצבנת, אך הזוג הערבי הוא בכל זאת נעים יותר, בעיקר בזכות אמיר חורי, שמשחק דמות נינוחה וחביבה. הזוג הישראלי הוא בדמותו של 'הישראלי המכוער' שכולנו אוהבים לבוז לו. בתחילה הם נראים כקלישאה. עם התפתחות העלילה אנחנו לומדים להכיר אותם כבני אדם.
אהבתי במיוחד את משחקם של אמיר חורי וראמא נסראללה בתפקיד בני הזוג הערבים, ואת משחקם של דור אלמקייס והגר אנגל כבעל בית המלון ובת זוגו האוקראינית. הם מכניסים ממד של קלילות וחיים להצגה.
השילוב בין הנושאים האקטואליים לבין הנושאים האישיים אשר מטרידים את שני הזוגות, מערכות היחסים בין בני הזוג והדרך בה הם מתמודדים עם מצבים שונים, הוא מעלה נוספת של ההצגה. יש את אלה שמתמודדים על ידי נטילת כדורי הרגעה, ויש את אלה שמתמודדים על ידי ויכוחים וזעם, ויש את זה שמתייחס לכל ברוגע, ומנסה לפייס את כולם, בתיאטרון כמו בחיים.
התפאורה יפהפייה. החל מהקרנת שדה תעופה בפתיחה ובסיום, דרך חדר הקבלה של בית המלון והחדר במלון, שהוא וינטג' משובח שנותן מסגרת קסומה לעלילה.
עלי להתוודות, אני חובבת דרמה יותר מקומדיה, וגם פה היו יותר מדי ניסיונות להצחיק לטעמי, אבל בידיעה שרוב האנשים אוהבים גם סוגי הומור שמדברים אלי פחות, ובשימת לב לתגובות הקהל, יש לומר ביושר שהקהל צחק. ככל שהתפתחה ההצגה, נוצרה יותר אהדה לדמויות ויותר הזדהות עם הנושאים שעלו, האקטואליים והאישיים, וביחס ישיר לכך, גם הצחוק גבר.
בשיחת מעלית ששמעתי לאחר שהסתיימה ההצגה אמרה אישה לרעותה: "טוב, זה של רמי ורד. הוא יודע להצחיק". מי שרוצה לצחוק, אבל גם לבחון את המצב בארץ, ובמיוחד את יחסי היהודים והערבים הישראלים, ואגב גם להתבונן בדינמיקה של מערכות יחסים בין בני זוג ובין זרים, ייהנה מאוד מההצגה.
לפרטים ומועדים נוספים:
לילה ברומא – תיאטרון בית ליסין (lessin.co.il)
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
