סטמפניו בבית לסין

זהו המחזה האחרון שעדנה מזי"א כתבה לפני מותה. מעין 'שירת ברבור' עימה היא ירדה מהבמה. האולם היה מלא מפה לפה. סטמפניו של שלום עליכם הוא מוזיקאי, למעשה כלייזמר, מוכשר מאוד. הוא מנגן בחתונות ושמחות יהודיות בעיירות, וחי חיים של הולל. האישה שתופסת אותו ומנהלת את עסקיו היא פריידל, אולם הוא מתאהב ברוח'לה, אשר נשואה לגבר לא מעניין במיוחד, אך בן למשפחה עשירה ומיוחסת. רוח'לה מתאהבת בו גם כן, אך לאחר מפגש אסור היא חוזרת לבעלה. כאן נפרדת מזי"א משלום עליכם. היא לוקחת את הרומן בין המוזיקענט לבין האישה החסודה רוח'לה, מספר צעדים קדימה. רוח'לה מתגרשת מבעלה בעוד שסטמפניו מתגרש מפריידל. למען האהבה, הם מתחתנים ומביאים לעולם ילד. מזי"א נותנת לנו הצצה לחיים האפשריים אחרי אהבה בוערת וגדולה מהחיים. היא מראה לנו את החלום ושברו. היא מצביעה על החיים הקשים והמתסכלים של אישה שמוותרת על חייה הסדורים והנורמטיביים לטובת האש הבוערת של האהבה המסחררת. היא מראה לנו שאהבה לעתים נגמרת בשברון לב, כי מימושה מראה שאין בה, בעצם, שום דבר ממשי. סטמפניו של מזי"א הופף לשתיין חסר מצפון. רוח'לה בוכה על חייה הקשים ומתגעגעת לבעלה הקודם, כשתינוק צווחן שאינו מפסיק לבכות את מר גורלו וגורלם של הוריו האומללים על זרועותיה.

כשבוחנים את הרפרטואר של מזי"א, לא בטוח שהייתי בוחרת במחזה הזה על פי שלום עליכם  כבחירה טבעית לסיים עימה את הקריירה, במיוחד שהיא כבר עסקה באותה יצירה עצמה בעבר. נכון שמזי"א מוציאה אותנו עם קצת יותר מהרומן המקורי, אך, ולמרות הביצוע המרהיב של השחקנים שהם לא המוכרים ביותר, בניגוד לעיבוד שביימה מזי"א בקאמרי עם יחזקאל לזרוב, שהיה הכוריאוגרף וגם הכוכב, סטמפניו, עם רונה לי שמעון בתפקיד רוח"לה, המוזיקענט ובחירת לבו הם לא כוכבים מוכרים שסוחפים אותנו, אלא שחקנים נחמדים ויפים, שחלקם יודעים גם לשיר ולרקוד. במהלך ההצגה חשבתי לא מעט על היידישפיל, שהצגה מעין זאת הייתה מתאימה לו לא פחות. הכוריאוגרפיה יפה, אסתטית ומלהיבה.

יחד עם זאת, ההצגה, בבימוייה של רוני ברודצקי, היא שמחה ומקפיצה, עם מוזיקה תואמת ותפאורה שממחישה לנו את החיים בשטעטל על גווניהם השונים, הקהל המשולהב מחא כפיים לעתים קרובות והתלהב מהקצב ומהמוזיקה.

בשורה התחתונה, משחק טוב, מוזיקה מעוררת, בימוי מעניין, וכמובן, עדנה מזי"א בשירת הברבור שלה, כל אלה מביאים לכך שכדאי מאוד לצפות בהצגה.