כשהאורות יורדים והבמה מתמלאת בדמויות, הצופה מוצא את עצמו נבלע בשכונת ניו יורקית של שנות ה־50. בהפקה שתתקיים על הבמה בקרוב, החל ב 5.11, מכולות נמל ישמשו כרחובות, גרמי מדרגות יתרוממו בשלושה מפלסים, ורוח צעירה וסוערת תמלא את החלל.
הפרזנטציה לעיתונאים של המחזמר 'סיפור הפרברים', הביאה קטעי מוזיקה ומחול מהמחזמר האייקוני הזה, אחד מאבות מחזות הזמר, שנשען על סיפור האהבה הקלאסי מכולם: רומיאו ויוליה של שייקספיר.

קולו של טוני (רביב כנר) חודר אל הלב כבר מהרגע הראשון. החבר לשעבר של כנופיית ה‑Jets, צעיר עם עיניים מלאות תשוקה ותסכול, מוצא את עצמו נמשך למריה (לינוי כהן), אחותו של מנהיג ה‑Sharks, הכנופיה הפורטוריקנית היריבה.
בפגישה הראשונה שלהם, בנשף קטן אך טעון, האהבה פורצת מאליה. בלי יכולת שליטה. בהתאהבות כמו בהתאהבות, כל מבט, כל מחווה, כל ריקוד משדרים געגוע, פחד והתרגשות. במיוחד כאשר מדובר בכנופיות מהגרים של שנות החמישים, ביריבות בין הפולאקים (הבריונים הפולנים) לבין הפורטוריקנים.

לצידם של רביב כנר ולינוי כהן, מריה וטוני, מככבים ריף ואניטה (דור הררי ומגי אזרזר) וכולם יחד ממלאים את הבמה באנרגיות חזקות: קרבות ריקוד, תזוזות מהירות, צעקות ומחוות שמחזיקות את השכונה על קצות האצבעות. הקהל כמעט מרגיש את הלב דופק עם כל פן של הדמויות, את הרגשות הסוערים ואת הקונפליקט בין תשוקה לבין נאמנות לכנופייה.

העיתונאים לא צפו בהפקה מלאה, אבל מספיק היה לראות את השחקנים עוברים בין תנועה לריקוד, בין צליל לפזמון, כדי להבין: זה מחזמר שחי על הבמה. המוזיקה של ברנשטיין, החיה והסוחפת, הופכת כל סצנה למרחב רגשי, והריקוד אינו קישוט אלא חלק מהעלילה – דרמה שמניעה את הסיפור קדימה.
צוות בית ליסין בנה פרזנטציה שמשלבת תנועה, קצב ותפאורה מודרנית. כאילו השכונה כולה נשפכת פנימה אל הקהל.

ציפי פינס, מנכ"לית בית ליסין, אמרה בפתיחת הפרזנטציה: "הייתה לנו מציאות של שנתיים מטורפות. למרות זאת, לא הפסקנו להיות על הבמות בכל מקום, גם בדרום ובצפון, עם יצירות רלוונטיות מתמיד.
עכשיו אנחנו מביאים פסגה, את פסגת מחזות הזמר, סיפור פרברים, שהבכורה שלו הייתה לפני שבעה עשורים. למרות זאת, המחזמר עודנו רלוונטי. הוא מביא את תחושות הניכור, הפחד מהזר, וגם המוזיקה עכשווית מתמיד. מה שקרה אתמול בדרבי בכדורגל בבלומפילד הוא דוגמא לכך. זהו סיפור חי, נושם ורלוונטי מתמיד".
במאי ההצגה, אלדר גוהר, הציג את הקטעים שראינו. לדעתו, סיפור הפרברים הוא המחזמר הטוב בעולם. "יש פה סיפור דרמטי מעולה, מוזיקה נהדרת וריקודים סוערים".

לצד רביב כנר ולינוי כהן, מגי אזרזר ודור הררי, משתתפים בהפקה עשרות שחקנים, זמרים ורקדנים, ביניהם הראל ליסמן, דור אלמקייס, יעל אברם ורותם קינן. הבימוי של אלדר גוהר גרויסמן מביא את המחזמר הקלאסי לשפה עכשווית, חזקה, נועזת, עם קצב דרמטי ומוסיקה שמדברת אל הקהל הצעיר והמבוגר כאחד.
התפאורה של רוני תורן, התאורה של נדב ברנע והכוריאוגרפיה של מיכל שי יחד עם צוות בית ליסין מייצרים עולם ויזואלי מרשים, שבו כל תנועה של השחקנים מספרת סיפור. גם הדרכות קוליות, הדרכת טקסט וניהול מוזיקלי מקפיצים את ההפקה לרמה מקצועית בלתי מתפשרת.
סיפור הפרברים נכתב על ידי נונו רודריגז והוצג לראשונה בברודוויי ב־1957. מאז הפך למחזה מופת, ששובר מוסכמות: מחזמר עם תוכן חברתי, מוזיקה מתוחכמת וריקוד כרונולוגי שמוביל את העלילה. נושאים כמו עוינות בין קבוצות אתניות, פערי מעמדות, אהבה אסורה ואלימות יומיומית הופכים אותו ליצירה נצחית שמדברת גם לדור שלנו.

בישראל הוצג המחזמר במספר הפקות: הבימה ב־1961 וב־1996, הקאמרי ב־2016, ועכשיו המחזמר של בית ליסין שיעלה על הבמה ב־5 בנובמבר. כל הפקה מחדש מציבה את המחזמר בקונטקסט עכשווי ומציעה פרשנות ייחודית לשכונה, לאהבה ולאויבים.
סיפור הפרברים הוא כבר, למעשה, הרבה יותר ממחזמר. זה סיפור של תשוקה, גבולות, נאמנות ואלימות, שמוצג דרך גוף, תנועה, קול ומוזיקה. כבר בפרזנטציה ניכר כי ההפקה הזו מביאה את המחזמר הקלאסי לשיא חדש: אינטנסיביות דרמטית, חיבור רגשי לקהל, וחזון עכשווי שמצליח לגעת בלב ובחושים.

בשורה התחתונה:
המחזמר מאפשר לנו לחוות את השכונה של המהגרים, את הדמויות ואת הרגשות בצורה מוחשית. אהבה אסורה, קונפליקט בלתי נמנע, מוסיקה עוצמתית וריקוד דרמטי. כל אלה יחד מוכיחים שסיפור הפרברים הוא מחזמר שממשיך להחזיר את האהבה הטרגית אל הבמה, אל הקהל הישראלי והעולמי, ומזכיר לנו כי אהבה אמיתית יכולה לפרוץ גבולות, גם בתנאים הקשים ביותר.
צילומים: אביבה רוזן
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©