ינואר 17, 2025
פסטיבל הסרטים הנפלא של חיפה, אחד מפסטיבלי הסרטים החשובים בעולם, נדחה השנה, מסיבות מובנות. הלבטים היו רבים, אבל בתקופה בה הותקפה חיפה על בסיס יומיומי, לא היה ספק. הפסטיבל נדחה לחנוכה, ולחג של כל החגים ושל כל הדתות בחיפה, ובמזג אוויר קריר מדי לכל מופעי החוצות שהפסטיבל משופע בהם בדרך כלל, הוא נחגג בהוד והדר, גם בלי המופעים הללו, אך עם הרבה יותר סרטים שמתפרשים על 12 יום. הדחייה הייתה נדרשת, אבל רוחו של הפסטיבל נותרה חזקה ומרגשת.
את טקס הפתיחה הנחה ליאור אשכנזי, שהיה בחירה מצוינת לתפקיד זה, שהתגלה כמורכב למדי בימים אלה. החלק האמנותי של הפתיחה היה מהנה כתמיד. השנה נבחרו שירים מלהיטים קולנועיים ישראלים גדולים, אותם שרו משה דץ, אושיק לוי ובועז שרעבי, ששר את שיר הנושא של 'מאחורי הסורגים', 'תני לי יד'. הוא זכה למחיאות כפיים סוערות.
שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, 'זכה' בקריאות בוז רבות, ולאורך נאומו, שנקטע ללא הרף, נתבקש על ידי קהל הקולנוענים והצופים להסתלק מהמקום, והואשם בהרס התרבות.
ירון שמיר, המנהל האמנותי של הפסטיבל, סיפר על השתלשלות המאורעות שהובילו לדחיית הפסטיבל לחנוכה.
"ב 28.9.23 פתחנו בשמחה את הפסטיבל ה 39. אחד המוצלחים בתולדותיו. הוא הסתיים, יום לפני המתוכנן, באירוע ה- 7.10. מאז כולנו מתמודדים עם חרדה ושכול ומשתוקקים לחסד ויצירה. כוחה של היצירה הוא כוח מרפא. מול המפלצתיות, נעמיד את היצירה. תכננו לקיים הפסטיבל בסוכות והמצב הבטחוני לא אפשר. דחינו. אנחנו מקווים שהחטופים יחזרו ושכולנו נזכה לשלווה".
את פרס מפעל החיים השנה, קיבלה פנינה בלייר, שהייתה במשך 33 שנה המנהלת האמנותית של הפסטיבל, שיצרה את דמותו המיוחדת ויצרה את הקשרים הבינלאומיים שלו, ובכך הביאה אותו למקומו כיום, כאחד מעשרת הפסטיבלים החשובים בעולם הקולנוע. פנינה הלכה לעולמה לפני מספר חודשים, והשאירה אחריה מורשת מפוארת. שמיר: "היא הפליאה בתפקידה. לא רק במצוינות האמנותית, אלא גם בקשר אנושי. הפסטיבל היה מפעל חייה". היא השכילה להביא לפסטיבל את מיטב הסרטים החשובים בעולם.
פנינה התחילה כעורכת התוכניה של פסטיבל חיפה, ומשם צמחה לתפקיד מנכ"לית הפסטיבל. כשהתבשרה, לפני מותה, שהיא עומדת לקבל פרס מפעל חיים, היא ביקשה שאבי נשר יציג אותה במעמד הזה.
אבי נשר: "ערב הפתיחה הוא ערב משונה. כשבמאי מציג את סרטו לראשונה בפסטיבל כזה הוא לחוץ. ואז, פנינה משדרת, הכל בסדר, הסרט טוב. מגיע לה פרס מפעל חיים. ראיית הקולנוע שלה הייתה ייחודית.למעשה, היא עסקה באוצרות, יצירה, ולא בניהול. הייתה לה פתיחות קולנועית. כשהיא רצתה להעניק לי כוכב בשדרת הכוכבים פה. אמרתי, קטונתי. היא אמרה, תן לי להחליט. היא אפשרה ליוצרים ישראלים שונים זה מזה לפרוץ, עם קולנוע מקורי ולא מתפשר".
יונה יהב, ראש עיריית חיפה, סיפר על ייסוד הפסטיבל: "באנו לגוראל וביקשנו פסטיבל סרטים. התחלנו משלושה ימים של פסטיבל ושלושים סרטים. תראו לאן הגענו. פסטיבל חיפה הוא כיום אחד מפסטיבלי הסרטים המובילים בעולם.
בתקופה הזאת, החלטנו שבשום אופן לא נוותר על החגיגה הזאת. להתענג יחד. כשמקרינים לאדם סרט מקרינים לו חיים חדשים. חיפה היא עיר של שלום, של קיום משותף ושל עושר תרבותי. היינו רוצים לחיות כך בכל העולם".
הפסטיבל השנה מביא, כרגיל, שפע של סרטים שקשה לבחור ביניהם. יש ביניהם סרטים ישראלים וסרטים זרים מכל העולם. סרטים שזכו לאחרונה בפסטיבלים בינלאומיים וסרטים של יוצרים עצמאיים. זהו הפסטיבל הראשון בישראל שמציג תחרות קולנוע של סרטים עלילתיים יחד עם סרטים תיעודיים. לדברי מנהלי הפסטיבל, זוהי תוצאה של ההכרה ברמתו של הקולנוע התיעודי הישראלי. האם זה נבון? נראה בהמשך. בין הסרטים שמובאים בפסטיבל, שיש להם הקשר ישראלי: סרטו של ערן ריקליס, 'לקרוא את לוליטה בטהרן', סרטו של שבי גביזון, עם ריצ'רד גיר, 'געגוע', סרטו של עמוס גיתאי 'למה מלחמה', 'פינק ליידי' של ניר ברגמן (הסרט שיסגור את הפסטיבל), שכבר זכה בפרס הבימוי הטוב בפסטיבל הסרטים של טאלין ורבים נוספים.
היקפו הנכבד של פסטיבל הסרטים השנה הוא הישג מכובד לאור הקריאות בעולם להחרים את הקולנוע הישראלי ואת הפסטיבל. גם הבחירה בסרט הפתיחה, של הפסטיבל, הסרט האיראני 'זרע התאנה הקדושה', היה נתון בסימן שאלה, כיוון שהיו לחצים כבדים על הבמאי, מוחמד רסולוף, שעשה את הסרט באיראן, לאסור על הקרנתו בפסטיבל חיפה. רסולוף, מתנגד משטר ידוע שעשה מספר סרטים אנטי ממסדיים מתוך איראן עצמה, נאלץ, בעקבות הסרט הזה, לברוח משם, לאחר שנידון לשמונה שנים בכלא ולמלקות. הוא הגיע לגרמניה כפליט, וזכה בפסטיבל קאן במספר פרסים, כולל פרס הביקורת, על סרטו זה.
הסרט, שהוקרן אחרי טקס פתיחת הפסטיבל, מותח ביקורת חריפה על המשטר האיראני, דרך הפריזמה של מהומות החיג'אב, בהן נשים איראניות הורידו את החיג'אב בהפגנות ענק, והתגובות הקיצוניות של השלטון האיראני היו ביריות לתוך ההמון, מעצרים המוניים וגזרי דין חמורים. הסרט מתאר את עלילותיה של משפחה אחת, בה האב הוא חלק מהשלטון, שופט חוקר בדרג בינוני, שמקבל אקדח להגנה עצמית והוא מאבד אותו, אבדן שיכול לעלות לו בכל הקריירה שלו וגם בחירותו. השופט נשוי לאישה שתומכת בו בכל יכולתה, והוא אב לשתי בנות מתבגרות, שאחיזתו בהן התרופפה, והן רואות עצמן כנשים צעירות אשר זכותן, וחובתן, להילחם למען השתחררות מעול השלטון המדכא, ובה בעת – משלטון האב במשפחה. האירוע שדוחף אותן לשם הוא פציעתה של חברתן, שנקלעה, יחד עם הבת הבכורה, הסטודנטית, להפגנה, נורתה בפניה, נעצרה ונעלמה לאחר מכן.
האקדח המעשן מוביל לקונפליקטים קשים בתוך המשפחה, ואז גם מתפרסמים פרטיו של האב כאיש ממשל שגוזר את דינם של מתנגדי משטר למוות. האב לוקח את משפחתו ונמלט, אולם בכפר אליו הוא נמלט, הוא עושה מעשים קיצוניים, וכולא את בנות המשפחה. הקונפליקט הזה מסתיים בסוף קשה ואלים.
זהו סרט לא קל לצפייה, אבל מסמך חשוב מאוד, שכולל גם עדויות מצולמות מ'מהומות החיג'אב'. הוא עשוי היטב, מהודק, למרות אורכו (למעלה משעתיים וחצי), המשחק מצוין, יש בו אלמנטים של מותחן פסיכולוגי לצד החלקים המרגשים של הקשרים בין הבנות, התמרון של הבנות ביחסיהן עם אימן שהיא מהדור השמרני, כל זמן שהיא מנסה להגן על האב. רצוננו לזעוק מול מעמדן הכנוע של הנשים, ובני האדם בכלל, תחת משטר של עריצות טוטאלית כזאת, עשוי להזכיר לנו כי דמוקרטיה היא משטר שברירי שזקוק לתמיכה והגנה מתמדת, וכלל אינו מובן מאליו. הוא גם ממחיש לנו את החיים הבלתי נסבלים תחת משטר טוטאליטרי שמשרת מעטים על חשבון הרבים, ולהזהיר אותנו.
תוכנית הפסטיבל:
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©