יוני 24, 2026
בצהרי יום חם התכנסו עיתונאים, שחקנים, יוצרים ואנשי תרבות כדי לשמוע על הרפרטואר החדש של העונה הקרובה.
תחת הכותרת "יצירה שצומחת כאן", הציג התיאטרון הדרומי מניפסט חברתי, אמנותו ואידאולוגי. זהו רפרטואר שמציב מראה נוקבת מול המציאות הישראלית המדממת של שנת 2026, ומסרב בכל תוקף לעצום עיניים, להנמיך פרופיל או להוריד את הדגל.
כשמביטים במספרים ובנתונים היבשים, קשה שלא להתרשם. התיאטרון פותח את העונה עם נתון של למעלה מ 12,600 מנויים קבועים.
בעידן שבה התרבות מתחרה על תשומת הלב מול מסכים, אפליקציות ומציאות ביטחונית וכלכלית מטלטלת, מדובר בהישג.
עבור מנכ"ל התיאטרון, שמוליק יפרח, הרגע המרגש ביותר במפגש כולו לא היה קשור לחשיפתו של שחקן כזה או אחר, או לפרסום מחזה בינלאומי נוצץ. יפרח עמד על הבמה ובגאווה הצביע על הנתון הזה כהוכחה החותכת ביותר לצדקת הדרך.
הקהל, כך לדבריו, אינו מגיע לתיאטרון רק כדי לצרוך בידור, אלא משום שהמוסד הזה הפך לבית התרבות האמיתי והפועם של הנגב כולו. זהו מרכז של מצוינות הפועל בתוך הקהילה, משפיע עליה ומוזן ממנה באופן יומיומי.
תפיסת העולם של יפרח, שגדל בעצמו בדימונה ומכיר את המורכבות הפריפריאלית מקרוב, מציבה את התיאטרון כגוף הנושא באחריות אזורית רחבה ולא רק עירונית.
הנגב נמצא בתנופת פיתוח אדירה, כאשר מיטב המוחות והיחידות הטכולוגיות של צה"ל, ובראשן מערך התקשוב, מעתיקים את מרכז כובד פעילותם דרומה.
בתוך המהלך האסטרטגי הזה, תיאטרון באר שבע, בשותפות עם העירייה, רואה את עצמו כמי שמחויב להביא את בשורת הרוח, האמנות והתרבות האיכותית אל העיר ומעבר לה.
יפרח הדגיש שוב ושוב בדבריו כי הוא מסרב בתוקף להגדיר את התיאטרון כמוסד אליטיסטי המנותק מהעם. ההצגות המופקות בדרום אינן נשארות בין כותלי האולם המקומי; הן נודדות, מציגות בכל רחבי הארץ, ומגיעות לכל מגזר ושכבת אוכלוסייה.
בסופו של דבר, השאיפה הגדולה של התיאטרון, כפי שנוסחה בפשטות כובשת, היא פשוט לעלות על הבמה, ליצור קשר בלתי אמצעי עם האנשים, ולזכות באהבת הקהל.
תרבות תחת אש: כשהסוף מגיע בווידאו
אי אפשר לדבר על תיאטרון ישראלי בשנת 2026 מבלי לדבר על המציאות הביטחונית המתוחה. יפרח שיתף את הנוכחים במשאלתו הכנה ביותר לשנה הקרובה: שנה משעממת, נקייה מאזעקות, כזו שלא תצריך הגבלות התקהלות חונקות.
כדי להמחיש את המציאות האבסורדית, הוא סיפר על אירוע מטלטל שהתרחש במהלך עונת ההרצה של ההצגה "פינק ליידי" באולם בראשון לציון. בדיוק עשר דקות לפני סיום המחזה, נשמעה אזעקה שהכריחה את הקהל למהר למרחב המוגן ולעזוב את המקום. התיאטרון, בתושייה יוצאת דופן, צילם את עשר הדקות האחרונות של ההצגה ושלח אותן בקובץ וידאו ישירות לטלפונים הניידים של הצופים. מציאות שבה גם הקתרזיס האמנותי מגיע בסופו של דבר דרך מסך קטן.
את הלב האמנותי של התיאטרון מנווטת ביד רמה המנהלת האמנותית, הבמאית והמחזאית איה קפלן. קפלן חזרה לתיאטרון באר שבע מתוך תחושת שליחות עמוקה ומחויבות אישית ליפרח, אותו היא מגדירה כאיש חזון אמיתי המסוגל להפריח את השממה.
איה קפלן
היא שיתפה בגילוי לב כי החזרה שלה אליו נעשתה בתקופה שבה הוא היה פצוע ומורכב מאוד, עדות לצלקות שהותירו השנים האחרונות בכולנו.
אם בשנה שעברה נשאה העונה את הכותרת "יוצרים חיים" מתוך ניסיון להנשים את האמנות, הרי שהשנה נבחרה הכותרת "יצירה שצומחת כאן" כדי לסמן שלב חדש של השתרשות, צמיחה ופריחה מתוך האדמה המקומית.
קפלן תיארה תרבות ארגונית שבה כל אחד ואחד מעובדי התיאטרון, מהטכנאים מאחורי הקלעים ועד אחרון השחקנים על הבמה, נלחם מדי יום כדי להגיע לרמת המצוינות הגבוהה ביותר. הרפרטואר שנבחר אינו מנסה לברוח אל מחוזות הפנטזיה המנותקת; הוא רלוונטי, נוקב ומבקש לייצר ראש חץ אמנותי שמתעמת ומתווכח עם המציאות הישראלית היומיומית.
קפלן מאמינה כי התמודדות זו צריכה להיעשות בצורה מסעירה, מעניינת ומעוררת מחשבה. היא בחרה להישען על ציטוט אלמותי של אוסקר ויילד, שקבע כי מחזה אינו נמדד בשאלה האם הוא חשוב או לא, אלא האם הוא טוב או לא. אם המחזה יהיה טוב, החשיבות שלו כבר תצמח מעצמה.
אחד הגאוות הגדולות של התיאטרון תחת הנהגתה של קפלן הוא הטיפוח המושקע של מחזאות מקורית ישראלית. התיאטרון מגדיר את עצמו לעיתים קרובות כתיאטרון נודד שחי בתוך ואן, נע בין ישובים וערים, ומביט תמיד קדימה אל עבר עתיד טוב, אופטימי ומבטיח יותר.
העונה החדשה עתידה להיפתח בקול תרועה רמה כבר ביולי 2026 עם קומדיה צרפתית מבריקה בשם "רעיון גדול", פרי עטו של המחזאי סבסטיאן קסטרו.
המחזה, שזכה להצלחה כבירה באירופה ואף קטף את פרס מטרלינק ושני פרסי מולייר היוקרתיים לשנת 2023 בקטגוריית הקומדיה הטובה ביותר, מגיע לבאר שבע בתרגומו הקולח של דורי פרנס ובבימויה הרגיש והמדויק של תמר קינן.
ההפקה מתהדרת בנבחרת שחקנים מרשימה הכוללת את פלורנס בלוך, מיכאל מושונוב, יואב דונט, דנה מיינרט וגיא נטאף. קפלן הגדירה את ההצגה הזו כחלון הזדמנויות לאסקפיזם משובח ואיכותי, כזה שהקהל הישראלי זקוק לו נואשות בימים אלו.
הבמאית תמר קינן פירטה במהלך מסיבת העיתונאים את המנגנון המשומן של העלילה הקומית: במרכז הסיפור עומדים ארנו וונסה, בני זוג החיים יחד ומחליטים לצאת ולראות דירה חדשה בפריז.
אלא שלארנו יש תחושה חזקה, קנאית ומטרידה שוונסה פיתחה רגשות חמים כלפי גבר מסתורי בשם ארצ'י. במהלך נסיעה מקרית ברכבת, פוגש ארנו שחקן מובטל שהוא כפיל מושלם של אותו ארצ'י, ומתוך דחף רגעו ומזימה פתלתלה, הוא מחליט לשכור את שירותיו ולהזמין אותו לביתו כדי לפגוש את ונסה ולבחון את נאמנותה.
התסבוכת האמיתית מתחילה כאשר מתברר שוונסה עצמה, ללא ידיעתו של ארנו, הזמינה לדירה את ארצ'י המקורי והאמיתי.
מכאן ואילך נקלע הקהל למערבולת מטורפת של קומדיית דלתות קלאסית, מלאה בטעויות זיהוי, כפילויות, חשדות מבעבעים וקנאה חסרת מעצור. הקהל במסיבת העיתונאים זכה לטעום קטע קצר מההצגה, רגע שבו ארנו מבין כי נקלע למבוי סתום ונאלץ להיכנע לחלוטין לתוצאות המזימה שלו, מה שהותיר את הנוכחים עם טעם של עוד וציפייה גדולה לבכורה.
אחת ההפקות היותר מסקרנות, עמוקות ורוויות מטען רגשי של העונה היא "איזבלה", דרמה משפחתית תקופתית שנכתבה על ידי איה קפלן עצמה.
המחזה מבוסס על הרומן המצליח "שיקר לי הלב" מאת עליזה אלראי, ספר שהפך ללהיט היסטורי ומכר למעלה משבעים אלף עותקים, כאשר הסופרת מעולם לא פרסמה דבר מלבדו.
קפלן לקחה את סיפורה האישי של אלראי ועיבדה אותו לבמה, וזוהי הפעם השנייה שהיא פונה אל הבמאי המוערך אמיר י. וולף כדי שיפיח חיים בטקסט המורכב. בהצגה זו עתידים לככב דורון בן דוד, אפרת בוימולד ואסתי זקהיים.
אפרת בוימולד
הבמאי אמיר וולף פרש בפני השומעים את קווי העלילה המרכזיים של הדרמה: העלילה נפתחת ברגע שבו איזבלה מחליטה להיפרד מבעלה, אורזת את המזוודות ולוקחת עמה את בתה הצעירה, עליזה. השתיים חוזרות אל בית אמה של איזבלה, הסבתא של המשפחה.
בתוך חלל הבית ובמהלכו של קיץ ירושלמי חם, מחניק ואינטנסיבי, נפרש סיפורן המורכב של שלוש נשים המייצגות שלושה דורות שונים של אותה משפחה.
בזמן שאיזבלה מעבירה את ימיה בהמתנה מורטת עצבים לטלפון מבעלה, היא נסחפת במקביל לרומן סוער וחשאי עם ג'נטלמן אירופי בעל קסם מסתורי. כדי להסתיר את מעשיה, היא משתמשת בבתה הקטנה כסיפור כיסוי מושלם. הבת, שנקרעת מבפנים בין נאמנותה לאמה לבין תחושת הצדק שלה, מתחילה להבין בהדרגה כי מאחורי החזית המשפחתית המכובדת מסתתרים סודות עמוקים, שקרים ושברים היסטוריים.
וולף בחר להגדיר את היצירה כמחזה בסגנון לורקה, המועתק אל תוך הנוף והאטמוספרה של ירושלים.
השחקנית אפרת בוימולד, שתגלם את דמותה של איזבלה, הרחיבה על המשמעות הפסיכולוגית של התפקיד וציינה כי התיאטרון בעיניה עוסק בראש ובראשונה באנטומיה של הנפש.
המחזה חושף מנגנון אכזרי של נשים שלא יודעות כיצד להעניק אהבה מבלי לחנוק את הסובבים אותן. כדי לשרוד את המציאות האפורה והקשה של חייה, איזבלה מנסה לברוח אל עולם הפנטזיה של סרטי הקולנוע הגדולים, כשהיא שואבת השראה מדמויות קולנועיות איקוניות כמו גילדה וסקארלט אוהרה.
היא משתוקקת להיות חופשייה וזוהרת כמו גילדה, אך בפועל נשארת קטנה, פגועה ומסוכנת לעצמה ולסביבתה. אחת השורות המרכזיות המלוות את הדמות ומגדירות את אישיותה היא המשפט הנוקב: "אני מעדיפה שהחיים שלי ישרפו מאשר יהיו משעממים".
השחקנית הוותיקה אסתי זקהיים, המגלמת את הסבתא, הוסיפה נימה משעשעת של הומור שחור כשתיארה את הדינמיקה המשפחתית: "רק אחרי שעה ארוכה של ברכות ואיחולים, סבתא הייתה מביטה סוף סוף במזוודות ומבינה שלא מדובר בחופשה משפחתית רגילה, ואז צועקת: תביאו לי מהר ולריאן לפני שאתעלף".
הלב שלי, שלך: דרמה רפואית בפריזמה קומית
בדצמבר 2026 תעלה הדרמה הקומית הרומנטית "הלב שלי, שלך", מאת איתי סונטג ובבימוי עידו רוזנברג. יואב (דורון בן דוד) מנסה לפתח רומן לצד קוסמטיקאית צבעונית, השונה לחלוטין מאשתו, סיפור על שתי נשים שאינן יודעות דבר זו על זו.
כחלק מהתחקיר נפגש סונטג עם מתאמי השתלות איברים, והתיאטרון החל בשיתוף פעולה רשמי עם מרכז ההשתלות הארצי.
דורון בן דוד, שעובר מתפקידי אקשן קשוחים (כמו ב"פאודה") לדמות של גבר רגיש ופגיע, מספר: "עידו רוזנברג ואני למדנו יחד באותה כיתה בבית צבי ואני מתרגש לפגוש אותו שוב. בהתחלה לא אוהבים את הדמות שלי, אבל אחר כך מבינים אותה. הקסם טמון בדיוק במפגש הבלתי צפוי בין דרמה עמוקה להומור משחרר".
בחודש מאי 2027 תעלה על הבמה קלאסיקה מודרנית מרגשת במיוחד: גרסת הבמה למחזה "ימי שלישי עם מורי", המבוסס על רב המכר העולמי האיקוני של הסופר והעיתונאי מיץ' אלבום, בעיבודם של אלבום וג'פרי הטצ'ר ובבימויה של איה קפלן.
על הבמה יובילו את המחזה השחקנים אורי דב יוסף בלופרב ויואב הייט. בלופרב לא חסך במילים חמות וסיפר בהתרגשות רבה כי מבחינתו מדובר בתיאטרון הטוב ביותר בארץ, הפועל לצד האנשים המוכשרים והטובים ביותר בתחום.
העלילה של המחזה עוקבת אחר דמותו של מיטש, עיתונאי מצליח שבעברו היה סטודנט מורכב ובעייתי. שנים רבות לאחר שסיים את לימודיו האקדמיים וניתק קשר, הוא מגלה באקראי כי המרצה האהוב עליו מהעבר, מורי, חולה במחלת ניוון שרירים נדירה וחשוכת מרפא.
מיטש מחליט לעצור את מרוץ החיים המטורף שלו וממריא לבקר את המרצה הזקן מדי יום שלישי. המפגשים השבועיים הללו הופכים לסדרה של שיחות עמוקות על החיים, על אהבה, על מחילה ועל מוות.
קפלן הגדירה את המחזה כמפגש דורות מרתק וכמחזה חניכה קלאסי. זהו למעשה השיעור האחרון בחיים: שיעור שמלמד אותנו כיצד למות, או אולי חשוב מכך, כיצד לחיות באמת ובמלוא העוצמה רגע לפני שהמוות מגיע, מחזה שמקדש את ערך החיים מעל לכל.
השחקן אורי דב בלופרב שיתף את הנוכחים בחיבור האישי והמצמרר שלו לסיפור: בתקופה האחרונה אמו עברה תאונת דרכים קשה ונמצאת כעת בעיצומו של תהליך שיקום ארוך ומורכב בבית חולים.
החוויה האישית הזו גרמה לו להבין פתאום, באמצע שום מקום, שישנם כוחות גדולים מאיתנו המסוגלים לעצור את שטף החיים ברגע אחד. הוא סיפר כי בחודשים האחרונים הוא מחלק את זמנו בין חדר החזרות לבין מחלקות השיקום, ומגיע לבקר את אמו ארבע או חמש פעמים בשבוע.
המפגש היומיומי עם הכאב וההתמודדות הרפואית העניק לו הבנה עמוקה ורגישות מיוחדת לדמותו של מיטש. ראוי לציין גם את השתתפותה של זמרת האופרה הילי ברוך שטרן, המגלמת במחזה תפקיד קטן של בת זוגו של מיטש, שזכתה לאזכור מיוחד בזכות התרומה המוזיקלית והדרמטית שלה ליצירה.
הילי ברוך שטרן
הקול הצעיר והרענן של המחזאות הישראלית יקבל ביטוי בעונה הקרובה דרך הקומדיה העצבנית "עצבים", שכתב המחזאי הצעיר גיל ארי כהן. כהן סיפר בחיוך ובאנרגיה רבה על תהליך הכתיבה המהיר של היצירה, וציין כי הטיוטה הראשונה נכתבה מתוך דחף פנימי חזק.
לדבריו, כעס ועצבים הם רגשות עוצמתיים שדוחפים את האדם לפעולה מיידית, ויש בהם משהו ממכר וסוחף מאוד, במיוחד בתוך החברה הישראלית המתוחה.
גיבור המחזה הוא עיתונאי ותיק בן שישים, שבנה קריירה תקשורתית שלמה ומצליחה על בסיס הזעם, העצבים והתוקפנות שלו מול המרואיינים והמערכת. נקודת המפנה בחייו מתרחשת כאשר אשתו מחליטה לעזוב אותו, והוא חווה התקף עצבים חסר שליטה ואלים בשידור חי מול פני האומה.
בעקבות השערורייה, תחנת הרדיו שבה הוא מועסק מחליטה להשעות אותו ושולחת אותו כסנקציה וכמוצא אחרון לסדנה אינטנסיבית לשליטה בכעסים. מתוך המפגש של העיתונאי הזועם עם עולם הטיפול נולדת קומדיה ישראלית מאוד, חריפה ומשעשעת, הבוחנת את תרבות הכעס המקומית, את הבחירות האישיות שלנו ואת ההתמכרות הקולקטיבית לאדרנלין.
כהן סיכם ואמר כי העבודה עם תיאטרון באר שבע הייתה עבורו חוויה יוצאת דופן ומלאת חופש יצירתי.
היצירה האישית, החשופה והמטלטלת ביותר ברפרטואר החדש היא ללא ספק "שומרת אחותי", דרמת מתח ישראלית חדשה שנכתבה ותבויים על ידי איה קפלן, כאשר על הבמה תככב השחקנית עינת הולנד.
נקודת המוצא של העלילה דרמטית ואפלה: רונה נאמן, שחקנית תיאטרון מצליחה, מוכשרת ומלאת זוהר, נמצאת ללא רוח חיים בדירת הפנטהאוז המפוארת שלה. לצידה, מוטל בן זוגה כשהוא דקור ופצוע קשה.
אחותה של רונה, עמליה, שהיא זו שהכירה בין בני הזוג במקור, מסרבת לקבל את הגרסאות הרשמיות ויוצאת למסע חקירה עצמאי ואובססיבי כדי לגלות מי באמת רצח את אחותה ומה התרחש בין כותלי הבית.
המחזה בנוי בצורה פתלתלה של שני צירי זמן מקבילים, הנעים בין ההווה, שבו עמליה מנסה לפענח את המסתורין ולחשוף את האמת, לבין העבר, המתעד את חודשי חייה האחרונים של רונה ואת מערכת היחסים שלה. במהלך החקירה, עמליה פוגשת שחקן ששיחשק לצד אחותה בהצגה "אותלו", והוא חושף בפניה כי בן הזוג לא היה האדם המקסים שכולם חשבו שהוא, וכי רונה חייתה בתקופה האחרונה תחת פחד כבד ותחושת איום מתמדת.
קפלן שיתפה כי המחזה שלה הוא גם מחווה ישירה למחזה הקלאסי המפורסם "אורות הגז", גזלייט, העוסק בהתעללות פסיכולוגית סמויה והקטנה.
כחלק מהתחקיר המקיף והכואב שערכה לקראת כתיבת המחזה, עברה קפלן מסע רגשי קשה ונפגשה עם אחיות של נשים שנרצחו על ידי בני זוגן, נשים שנאלצות לחיות עד היום עם תחושת אשמה כבדה ומנקרת על כך שלא ראו את הסימנים המקדימים ולא הצליחו להציל את אחיותיהן.
קפלן סיפרה בנימה אישית כי בעקבות התחקיר נוספה לחייה חברה חדשה, אדריכלית מצליחה, יפהפייה, אינטליגנטית ומרשימה בצורה יוצאת דופן, שהצליחה ברגע האחרון להימלט מניסיון רצח אכזרי של בן זוגה לשעבר. היא הזכירה את הנתון המחריד לפיו מדינת ישראל שוברת מדי שנה שיאים חדשים וכואבים של רציחות נשים על ידי בני זוגן, והדגישה כי הנושא מחייב טיפול אמנותי דחוף.
מעבר לבמה: הצגות שמשנות גורל של אנשים
תיאטרון באר שבע ממשיך להוכיח כי יש בכוחה של האמנות לשנות את המציאות החברתית הלכה למעשה. קפלן שיתפה בגאווה את ההשפעה העצומה שהייתה להצגה "מותרת לכל אדם", המציגה את מאבקה העיקש של אישה לקבלת החופש שלה. בעקבות שיתוף פעולה ייחודי שנרקם בין התיאטרון לבין ארגון "יד לאישה", צפו בהצגה נשים ואנשי מקצוע רבים, ובעקבות הדיון הציבורי והסיוע המשפטי שהתעורר, הצליחו להשתחרר מכבליהן לא פחות מארבע נשים מסורבות גט שזכו בחירותן מחדש.
במקביל, התיאטרון ממשיך להריץ בכל רחבי הארץ ובבתי ספר מגוונים את ההצגה המופתית "כל החיים לפניו" (בכיכובם של אסתי זקהיים, שון עיסא ולואי נופי). ההפקה הזו, המספרת על ניצולת שואה קשישה המגדלת בביתה ילד מוסלמי נטוש, הגיעה בימים אלו לציון דרך מרשים וחוגגת את הצגת המאה שלה, כשהיא ממשיכה ללמד דורות של תלמידים ומבוגרים חמלה ואנושיות.
השחקנית עינת הולנד, שתגלם את דמותה של רונה, ביקשה להבהיר נקודה קריטית לגבי אופייה של ההצגה: אין מדובר במחזה שעוסק במעשה הרצח עצמו, אלא ביצירה המבקשת להתבונן בזכוכית מגדלת על מה שקורה ימים, שבועות וחודשים לפני שהאסון מתרחש. האלימות, כך לדבריה, אינה מתחילה תמיד בצעקות או במכות; פעמים רבות היא מתחילה במשהו שנראה בהתחלה כמו אהבה גדולה, דאגה עמוקה וחיזור אינטנסיבי, ההופכים בהדרגה למנגנון חונק של שליטה ובדלנות.
הולנד הדגישה כי דמותה של רונה אינה מוצגת כקורבן חלש או טיפוסי; היא אישה חזקה, עצמאית, מלאה באנרגיות טובות, באור ובחיוניות. המטרה של המחזה היא להכריח את החברה הישראלית, שבדרך כלל פוגשת את מקרי האלימות הללו רק דרך כותרות יבשות בעיתונים המציינות שם, גיל ועיר מגורים, להסתכל על הכתובת שעל הקיר בשלב מוקדם הרבה יותר, ולסדוק משהו בתפיסת המציאות והשאננות שלנו.
הרפרטואר העשיר של עונת 2026-2027 כולל גם שורה של הפקות מובילות ומצליחות שימשיכו לרוץ על הבמות ולהגיע לקהלים חדשים. בין ההצגות הללו ניתן למצוא את "מקומות שמורים", דרמה קומית ישראלית מקורית מאת איתן ענר ובבימויה של תמר קינן. הפקה בולטת נוספת היא מחזה המתח הפוליטי הסוחף "העלמה והמוות" מאת אריאל דורפמן, בתרגומו של עידו ריקלין ובבימויו של אמיר י. וולף, העוסק בשאלות מורכבות של נקמה, צדק ופיוס לאומי בצ'ילה שלאחר הדיקטטורה. חובבי התיאטרון הפרוע והניסיוני יוכלו להמשיך ליהנות מההצגה "באר שבסקייה", קברט הגירה ייחודי ונועז שנוצר ומבוים על ידי ירדן גלבוע המתרחש כולו בתוך פאב-מסעדה בסגנון רוסי ומציג את חוויית הקליטה והחיפוש אחר זהות.
הנושא המרכזי של אותו פרויקט מסתורי יעסוק בשאלה האוניברסלית והמקומית כאחד: כיצד חברות אנושיות, קהילות ומדינות מצליחות לצמוח, להשתקם ולצאת מתוך משברים עמוקים ואירועים קשים שעברו עליהן. "חכו לזה", סיכמה בחיוך. קפלן סיימה את דבריה בהבעת תודה עמוקה ואישית לכל אנשי התיאטרון, הטכנאים, אנשי המנהלה והיוצרים, ותיארה אותם כקבוצה יוצאת דופן של אנשים מלאי אכפתיות, אהבה ומסירות למקצוע.
את המפגש כולו חתם המנכ"ל שמוליק יפרח בדברים נרגשים שסיכמו את התחושה הכללית של העונה החדשה. "בנקודה המדויקת שבה האמנות פוגשת את היוצרים ואת השחקנים על הבמה, הכל הופך להיות אישי לחלוטין ונוגע בכל אחד ואחד מאיתנו בתוך הלב", אמר.
יפרח הודה ביושר כי אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת, תקופה שבה מעשה התיאטרון והעיסוק בתרבות ורוח אינם זוכים תמיד לתמיכה מובנת מאליה, והאור סביבם אינו מובטח.
"אנחנו בתיאטרון באר שבע נחושים להמשיך להחזיק בדגל בגאווה, ולא נרפה ממנו לרגע. זה לא מובן מאליו שאנחנו מצליחים לגייס קהל כזה, לייצר רפרטואר כזה ולשמור על השפיות".
צילומים: אביבה רוזן
פוסטרים: באדיבות תיאטרון באר שבע
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©