דודו ניב, או סר דודו בשבילכם, הוא חבר שלי בפייסבוק. כל יום מחדש הוא מצליח להצחיק אותי שם, ובהפקות הרבות שהוא משחק בהן, בקאמרי ב'מלאכים באמריקה', 'עוץ לי גוץ לי', וההצגה החדשה, 'חוקים לחיים', ובמלנקי ב'אמוק', 'שפירא' וב'אותלו', בכל תפקיד שהוא עושה הוא יודע לגעת, לטלטל, ואם זה מתאפשר, גם להצחיק עד דמעות. לא לחינם זכה בפרסים רבים כל כך: פרס שחקן המשנה של שנת 2023 במסגרת קיפוד הזהב על תפקיד יאגו ב'אותלו', פרס שחקן השנה באותה תחרות בשנת 2022 על תפקידו ב'אמוק', גם בשנת 2007 זכה באותו פרס על תפקידו ב'על החטא', בשנת 2013 זכה בפרס שחקן המשנה המצטיין בקאמרי, ועוד כהנה וכהנה פרסים.
דודו מתחיל את שיחתנו בכך שהוא מספר לי עד כמה הוא שמח בקאמרי, וגם במלנקי, כיוון שהגיוון שבעשייתו התיאטרלית מאפשר לו עבודה מעניינת, וגם מפגש עם אנשים מאוד טובים, על הבמה ומאחורי הקלעים, בכל מיני צורות ואופנים.
צורות ואופנים? אני שואלת. כן, הוא עונה, בשני התיאטראות, ברפרטוארי ובפרינג', אני פוגש אנשים מעניינים, יש כאלה שפוגשים אותם יותר, ואליהם מצטרפים אנשים נוספים, וזה תמיד מרתק. "בכל פעם זה משהו חדש, ובכל פעם אני ניגש לעבודה באופן אחר. אנשים אחרים מביאים איתם צורת חשיבה אחרת, רואים דברים ממקום אחר וזה מאפשר דיון ומגרה לחשיבה חדשה. זה מאפשר להיות חלק יותר מהותי מהיצירה. זה, יותר מכל מקצוע אחר, מאפשר לעשות דברים אחרת".
ואולי זה אתה, אני מעזה, אולי אתה זה שמאפשר לעצמו לעשות דברים אחרת?
"בכל פעם שאתה נכנס להצגה חדשה, זאת כניסה לעולם חדש. יש בזה הרגשה מאוד מסקרנת. גם המעבר מהצגה להצגה מרתק. אני מופיע כמה ימים ברצף ב'מלאכים באמריקה', ואז בשבת ב'עוץ לי גוץ ל'י, עולה על הבמה המוכרת, אותו מקום בדיוק, והוא אחר לגמרי. זה קצת כמו להיות בחלום בכל פעם מחדש. זה נורא מסקרן בכל פעם מחדש. הנשימה נעתקת בכל פעם. הצבעים, התלבושות, המחשבה על האווירה שתהיה באולם".
למה הלכת ללמוד משחק?
"בגלל שאהבתי מאוד תיאטרון. לדעתי אי אפשר באמת ללמוד משחק, אפשר לשפר יכולות שיש לך, אפשר 'להרוויח שעות טיסה' רגע לפני עלייה על במה אמיתית. היום אנשים מגיעים לבמה מכל מיני מקומות. מגיעים מהטלוויזיה, מכל מיני מרקעים, אפילו מהטיקטוק. פעם, כששיחקתי בגשר, ישבתי עם יבגני אריה אחרי חזרה, ושוחחנו. אני הייתי עם עין אחת על מרקע הטלוויזיה כשהוקרנה תוכנית 'האח הגדול'. הוא שאל אותי למה אני צופה בטלוויזיה כשאני מדבר אתו. אמרתי: אני רוצה לראות מי יהיה הפרטנר הבא שלי על הבמה".
אהבת תיאטרון.
"היה לי מנוי לכל התיאטראות והלכתי גם לכל בתי הספר למשחק כדי לצפות בהצגות שהעלו. הלכתי לבית צבי, ואפילו נזרקתי ונשארתי כיתה. הייתי אז 'ילד רע'".
מה פירוש 'ילד רע'?
"לפעמים חוסר בטחון מתבטא כלפי חוץ כעודף בטחון. ראו בי פוטנציאל, אבל אני לא האמנתי שאני באמת שחקן טוב, הרגשתי שאני מזויף. בנוסף היה לי רומן עם סטודנטית אחרת שלא נגמר טוב. אמרו לי בבית צבי, לא בבית ספרנו, אבל הצלחתי לחזור למחזור הבא, למעשה 'נשארתי כיתה', אבל המשכתי, ולמדתי מזה המון לחיים. זה היה שיעור חשוב בפרופורציות, ואיך שלפני משחק ותיאטרון אדם צריך להיות בן אדם".
יש לך תפקידים בולטים כלשהם, טייפקאסט?
"אני רוצה להאמין שאין לי טייפקאסט. התיאטרון נותן לי כל מיני הזדמנויות. אם הייתי עושה יותר קולנוע וטלוויזיה אני מניח שהיו מסווגים אותי לדמות מסויימת, אבל בתיאטרון לשמחתי זה לא קרה. אני לא מרגיש שאני מתויג, לא בתיאטרון הקאמרי שאני משחק בו כבר שנים רבות, וכמובן שלא בפרינג', שם אני בוחר תפקידים שמאוד מעניינים אותי, עם אנשים שאני מאוד רוצה לעבוד איתם, עם תכנים שלא יצא לי לחקור עדיין. בקאמרי אני בוחר פחות, אבל מרגיש שמתחשבים ברצונותי".
משהו שהיית רוצה לשחק?
"אני רוצה לשחק את ג'יימס בונד בסרט ג'יימס בונד קלאסי. אני מומחה גדול לנושא ויש לי גם קעקוע שאני משתדל שלא יראו בהצגות, של 007. למעשה, סרטי ג'יימס בונד הם המומחיות הגדולה שלי. אגב, גם ספיידרמן יהיה בסדר".
מה האתגר הכי גדול שלך כשחקן?
"אני משתדל לאהוב, להתחבר ולהביא כמה שיותר מיזוג בין מה שאני לבין האדם שאני אמור לשחק. כך העבודה היא הנאה, גם בימים קשים. המיזוג הזה מאוד מסקרן ומעורר מחשבה ורגש. לדעתי, באופן מוזר, על הבמה אתה יכול להיות יותר אתה מאשר בחיים האמיתיים. בחיים אתה מגביל את עצמך. לא להתפרץ, לא לכעוס מדי, לא לפגר בתשלומי ארנונה. לפעמים אתה רוצה, אבל אתה לא קרימינל. הבמה מאפשרת להביא צד אלים, משוגע, על הבמה מותר לך להשתגע".
עד כמה שהבמאים מרשים.
"זה נקבע בדיאלוג ביני לבין הבמאי, או הבמאית. לפעמים אני מציע, בוא ננסה כך, בוא ננסה עוד דרך, ואם זה מתאים זה נשאר. לפעמים לבמאי או לבמאית יש כיוון מראש, ואתה צריך להתאים את עצמך, ולפעמים הבמאים פתוחים ורוצים לשמוע עוד, ואז אני יכול לבוא ולומר, חשבתי על אופציות שונות, ואנחנו בוחרים יחד. כל תפקיד הוא אתגר כזה".
אז מהו תפקיד הבמאים, ומהו הדיאלוג איתם?
"רצוי שיהיה דיאלוג, ואני שמח לומר, לא כל הבמאים, אבל רובם המכריע פתוחים לדיאלוג. גם כשבמאים יודעים מה הם רוצים, תוך כדי עבודה נפתחות אפשרויות בתוך המסגרת שהם חשבו עליה, ויש כאלה שמנהלים איתך שיחה, מגלים לך עוד דברים על התפקיד שלך. דיאלוג הוא תמיד חלק מהעבודה הזאת. למשל, לפני שהתחלתי לעבוד בגשר אמרו לי שאריה עושה רק מה שהוא רוצה, ושהוא צועק, אבל כפי שאני הכרתי אותו, הוא היה מאוד פתוח לדיאלוג. עם גלעד קמחי, עירד רובינשטיין, יאיר שרמן וגם עם מיכאל טפליצקי ממלנקי, זה דיאלוג בגובה העיניים. הם יודעים מה הם רוצים, אבל הדיאלוג תמיד קיים".
איך אתה מכין את עצמך לתפקיד?
"בכל פעם זה משהו אחר. כל תפקיד שונה ממשנהו. ראית אותי ב'שפירא'. כשתראי אותי ב'חוקים לחיים' תביני שאלה עולמות שונים, ואני מכין את עצמי לגמרי אחרת לכל אחד מהם, אבל בסופו של דבר, ההכנה מתחילה בהבנה, מי זה הבן אדם הזה שאתה הולך להיות, לחשוב, להיות בתוך החליפה והנעליים שלו לאורך ההצגה. לבדוק איפה הקווים, איפה ה DNA של הרגש והחשיבה שלו. את כל אלה אתה יכול לראות רק דרך העיניים שלך, ולהגיע לאיחוד בינך לבין הטקסט של האדם הזה. שואלים שחקנים איך הם לומדים בעל פה, ואני אומר שכל אחד עושה את זה אחרת. היה לי הכי קשה ללמוד את המונולוג של בקינגהם ב'ריצ'רד השלישי', מונולוג קשה ומסובך של עשרה עמודים, ובכל זאת, בהצגה הראשונה ידעתי אותו בעל פה. זה כמו כלי שמתמלא. הכי קל לי להמשיל את ההכנה לתפקיד לעולם המוזיקה. אתה מול התווים שאתה עומד לנגן".
אשמח לדוגמא להכנה לתפקיד.
"כששיחקתי את גרגורין, הסופר מ'השחף' בתמונע, דיאלוג ראשון עם נינה, שמעריצה אותו, יש משפט שהוא אומר לה, משהו על כך שאומרים לו כמה שהוא סופר גדול, אבל הוא לא טולסטוי… ואז הוא אומר לה: אני לא אוהב את עצמי כסופר. חתכתי את זה: אני לא אוהב את עצמי. כסופר. כשחיפשתי אותו, בהכנה שלי, הרגשתי שהמשפט הזה קרב אותי אליו, נכנסתי יותר פנימה. הוא אמר, אני לא שלם עם עצמי, יש לי מפלצות בתוכי, וכך ניגשתי אליו, על ידי האינטרפרטציה הזאת".
אלו סוגי מחזות אתה מעדיף?
"תפקידים יפים יש בכל סוגי המחזות, אבל במחזה ריאליסטי, בו המקום והזמן קבועים, ניתן לתת פחות אינטרפרטציות. במחזות קלאסיים ניתן להוסיף אקסטרה מחשבה, אפשר לגוון יותר".
רפרטוארי או פרינג'?
"גם וגם, לא לוותר על אף אחד מהם, אני לא מתייחס אליהם באופן שונה, אלא דרך העבודה, שניהם חשובים לי. השותפות ביצירה חשובה לי. צריך לדעת למנן. זאת תחושה שונה. להיות על במה מול אלף איש או לעמוד על במה לפני חמישים איש, שרואים כל תנועה שלך, יש בזה הבדל מהותי".
מה הן שאיפות הקריירה שלך?
"לא רוצה ולא יודע לכתוב, לא רוצה להסתכל על אחרים, על הבמה, על התאורה ולשקול איך לביים את כל אלה. אני רוצה להיות שחקן, ועוד לא הגעתי לשם. אני עדיין ילד שרואה את התיאטרון יותר ויותר מקרוב".
וזה מה שעושה אותך, בעיני, שחקן טוב כל כך.
"אני במקצוע שמאפשר לי להמשיך להיות ילד בעבודה. אני מאמין שהצד הבוגר שלי הוא ביחסים שלי עם בני אדם".
אם לא היית שחקן היית…
"אחד שמפוטר בלי הפסקה מפיצריות כי הוא אוכל את הסחורה שהוא אמור למכור".
סר דודו, נהניתי מהשיחה כפי שאני נהנית מהפוסטים שלך בפייסבוק.
"יש לי חלום שיכתבו על הפוסטר של הצגה, שחקנים: חנה מרון, יוסי ידין וסר דודו". זה כבר לא יקרה, לצערנו.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©