החומר, הכלב והבטון: מה מספרות לנו התערוכות החדשות על עתידה של קריית המלאכה?

​קריית המלאכה בדרום תל אביב, על בלוקי הבטון הברוטליסטיים וההיסטוריה התעשייתית המפויחת שלה, מזמנת תמיד שוטטות המאופיינת בניגודים חריפים. בצהרי יום שישי או שבת, כשהמוסכים ובתי המלאכה הישנים נועלים את שעריהם, המתחם משנה את פניו והופך למבוך תוסס של גלריות מבוססות, חללי תצוגה שיתופיים ואמנות רחוב בועטת. אולם הסיור הנוכחי במתחם מוכיח כי קריית המלאכה אינה עוד רק "האלטרנטיבה המחוספסת" או המפלט המרדני של עולם האמנות, אלא הלב הפועם והממוסד ביותר שלו. שתי תערוכות מפתח המציגות כעת במתחם – "דבק טוב" ו-"To Be a Dog" – מדגימות כיצד המרחב הגיאוגרפי והתרבותי הזה מצליח לנהל דיאלוג מתוחכם, בשל ועמוק בין דור המייסדים של האמנות המקומית לבין מחקרים רדיקליים על חומר, תפיסה וזהות.

 "דבק טוב" – דור הנפילים חוזר אל חלל העבודה

​האירוע המרכזי שמרעיד כעת את צירי התנועה של המתחם הוא הפרויקט האוצרותי הקבוצתי "דבק טוב". מדובר בחיבור מוסדי מרתק ויוצא דופן שנולד מתוך שיתוף פעולה בין שתי גלריות מובילות: גלריית האם זומר לאמנות עכשווית וחלל גלריה רוזנפלד הממוקם בשביל המרץ. עצם הבחירה להציג תערוכה אחת המשתרעת במקביל על פני שני חללים שונים במתחם מעידה על האופי השיתופי, הקהילתי והגמיש שממשיך לאפיין את קריית המלאכה, גם כשהיא פועלת בדרגות הממסדיות הגבוהות ביותר.

​התערוכה מפגישה ארבעה מהנפילים ומהדמויות המרכזיות ביותר בדור הביניים של האמנות הישראלית: ציבי גבע, נחום טבת, יצחק גולומבק ונורית דוד. האמנים הללו, כולם ילידי שנות ה-40 וה-50, עיצבו במו ידיהם את המושג "אמנות ישראלית עכשווית", עבודותיהם נחקרו והוצגו במוזיאונים הגדולים בארץ ובעולם, ורבים מהם שימשו לאורך השנים כמורים ומנטורים שהשפיעו על דורות של יוצרים. למרות ההיסטוריה העשירה והעובדה שדרכיהם המקצועיות הצטלבו לא פעם, ארבעתם מעולם לא הציגו יחד כקבוצה – עד עכשיו.

​הקונספט של "דבק טוב" פועל כאן הן ברמה המעשית והן ברמה המטאפורית. מבחינה חומרית, התערוכה מציגה מבחר אקלקטי של עבודות תהליכיות, ניסיוניות ומשותפות, לצד עבודות שנמצאו בארכיון הסטודיו ועובדו מחדש. בין הציורים, הרישומים, הפסלים והאובייקטים המוצגים, עובר חוט שני של פעולת החיבור, ההדבקה, השכבות והמשחק החומרי. האמנים משתמשים בשיבוש מפתע ופואטי של הנחות יסוד של האמנות המודרנית, באמצעות צירופים של אלמנטים מעולמות שונים, הנעים בין דיוק מופתי ועד קולאז'יות פרועה וחסידת גבולות. התוצאה היא מעין פוסט-מודרניזם ישראלי מובהק, המהדהד את קירותיה המשופצים והמודבקים של קריית המלאכה עצמה.

 "To Be a Dog" – לפרק את האשליה ואת המבט האנושי

​במרחק הליכה קצר, באותו שביל המרץ, המבקרים עוברים מדיאלוג המאסטרים של החומר אל תוך חוויית תפיסה רדיקלית ושונה לחלוטין. תערוכת היחיד של האמן הרב-תחומי אולג בביץ', המכונה "To Be a Dog", לוקחת את הצופה למחקר מתמשך שמתמקד כולו במבטם של כלבים.

​בניגוד גמור לציפייה הראשונית או השטחית לתערוכת צילום פורטרטים סנטימנטלית, בביץ' מציג פרויקט שכולו דקונסטרוקציה של המדיום והחומר. הרקע של בביץ' קשור באופן עמוק לעולמות התיאטרון והקולנוע; כילד שנכח פעמים רבות על סטים של צילומים, הוא נפגש עם אנשים המתמחים בתאורה, בביום סטים ובבניית תפאורות שמטרתן ליצור אשליה מורכבת של מקום ועומק.

בתערוכה זו, הוא מבצע פעולה הפוכה לחלוטין: במקום לייצר אשליה קולנועית, הוא משאיר את קיר הגלריה הלבן והחלק כמעט ריק, ועליו הוא מציב סדרת עבודות קאט-אאוט (מגזרות) המבוססות על רישומים. אופי הציור על גבי מגזרות אלו אינו שטוח; הוא צולל אל תוך ציור שמן רב-שכבתי ואקספרסיבי. המתח הפיזי המרתק בין השטיחות של המגזרת לבין העומק והאינטנסיביות של צבעי השמן מייצר חלל חווייתי ייחודי, המהדהד את הגבולות שבין ציור לפיסול.

​התערוכה מסרבת בתוקף לעסוק בנושא הכלב בהקשרו המסורתי והמוכר – כחברו הטוב והנאמן של האדם, כשומר או כמציל. בביץ' מתרחק מהאנשה ומתמקד במחקר אמנתי אמיץ של המערכת החושית הכלבית, מערכת שאינה נגישה לחלוטין לתפיסה האנושית ומבוססת על רטטים, אותות כימיים, זיכרון של ריחות וזרימת זמן בתוך הגוף. דרך העמקה במערכת החושים הזו, בביץ' מאלץ את הצופה האנושי לפרום את הסטיגמות המקובלות, לזנוח את האגו המדעי או המדד המקובל, ולשאול שאלות על המהות של אמנות גבוהה ונמוכה.

​ המדד העדכני של קריית המלאכה

​שתי התערוכות הללו, הפועלות במקביל ובשכנות גיאוגרפית הדוקה, מספקות תמונת מצב מדויקת להפליא על מהותה של קריית המלאכה כיום. המתחם כבר מזמן אינו זירה המיועדת רק לאמני שוליים צעירים או לניסיונות בוסריים במרתפים חשוכים. הוא הפך למרחב מתוחכם שבו מוסדות ותיקים ויוצרים בעלי שיעור קומה היסטורי מוצאים בו חופש פעולה לחקור, לפרק ולהרכיב מחדש את יסודות המודרניזם ("דבק טוב"), לצד פלטפורמה המאפשרת מחקרים רדיקליים, פילוסופיים וחומריים המאתגרים את גבולות המבט והתפיסה האנושית ("To Be a Dog").

​ה"דבק" של קריית המלאכה הוא היכולת להחזיק את הקצוות הללו יחד: הממסד והאלטרנטיבה, הציור המסורתי והמגזרת השטוחה, הדור המייסד והחשיבה הפוסט-מודרנית המאוחרת. התערוכה של אולג בביץ' ננעלת ממש בימים אלו, בעוד שהפרויקט המרתק של "דבק טוב" ימשיך להציג בשני החללים עד ה-19 ביולי 2026. עבור כל מי שרוצה להבין את זרמי העומק של האמנות הישראלית העכשווית, השוטטות בסוף השבוע הזה בין חללי שביל המרץ והסמטאות השכנות היא בגדר חובת צפייה.