ספטמבר 30, 2026
ערב הקברט "טעות בליהוק" (Miscast) שהועלה במסגרת פסטיבל "פותחים במה" בתיאטרון בית ליסין, איננו עוד מופע שירי מחזות זמר שגרתי.
מדובר בייבוא שנון, מרענן ומהנה של פורמט תיאטרלי שהפך כבר מזמן לאירוע קאלט בינלאומי. הקונספט, שנולד במקור בברודוויי על ידי אנסמבל תיאטרון MCC, פשוט אך גאוני בבסיסו: לקחת שחקנים ומבצעים מנוסים ולתת להם לבצע שירים, דמויות ותפקידים שהם לעולם לא היו מקבלים בתיאטרון הממוסד. הסיבות לכך מגוונות: מגבלות מגדר, גיל, טייפקאסט, מבנה גוף או מנעד קולי קשיח.
הכוח הדרמטי של הפורמט טמון בראש ובראשונה בשבירת המוסכמות. בעולם התיאטרון הרפרטוארי ובפרט בתחום מחזות הזמר, שחקנים מתוייגים לעתים מזומנות מראש במגירות קשיחות. ישנה הצעירה התמימה, ישנו השחקן הראשי הגברי והנאה, וישנה הדמות הקומית המאופיינת.
הפורמט של "טעות בליהוק" מנער את הקטלוג הזה לחלוטין. הוא מעניק לחברי האנסמבל חופש אמנותי מוחלט לשחק, להשתטות, לבחון איכויות בימתיות חדשות ולתווך לקהל צדדים לא מוכרים באישיותם הבימתית.
בין אם מדובר בגבר שמגיש בטבעיות מופלאה סולו דרמטי של דמות נשית מורכבת, או בשחקן דרמטי ומאופק שפורץ בנאמבר קומי היסטרי, התוצאה היא תמיד מפתיעה, מרתקת ומלאת חיים.
בישראל, הפורמט הזה הוכיח את עצמו בשנים האחרונות כזיקית בימתית ניידת שמשנה צורה בהתאם לגוף המארח אותה. ראינו אותו בגרסאות אינטימיות ומשוגעות בתיאטרון תמונע ובמרכז ענב כערב מעריצים מושבע של תיאטרון מוזיקלי, דרך שיתופי פעולה יוצאי דופן עם סולני האופרה הישראלית שלקחו טקסטים קלילים והלבישו עליהם טכניקה אופראית מפוארת, ועד לביצועים תזמורתיים גרנדיוזיים בשילוב הפילהרמונית הישראלית.
הגעתו של המופע אל לב התיאטרון הרפרטוארי, במסגרת פסטיבל החשוף לניסיונות ולמחזאות חדשה כמו "פותחים במה", היא שלב נוסף בהתפתחות שלו.
היא מייצרת מפגש מרתק בין מיומנות בימתית קלאסית לבין רוח קברטית חסרת עכבות, ומזכירה לקהל ולמבצעים כאחד את המהות הבסיסית ביותר של עולם הבמה: המשחק הטהור, הוויתור על הגדרות נוקשות, וההנאה הצרופה שבהפתעה.
כאשר פורמט עצמאי ועז מצח כמו "טעות בליהוק" נוחת באולמות של בית ליסין, נוצרת דינמיקה ייחודית במיוחד. בית ליסין בחר לא פשוט לארח את הערב, אלא ממש לחגוג את המגניבות שלו.
התיאטרון עף על הדימוי המשוחרר, פותח את הכפתור העליון בחליפה הממוסדת ומאפשר לשחקנים ולקהל להתפלש בהנאה של יצירה שאינה מחויבת לחוקי הברזל של דרמה המשכית.
המעבר מחללי פרינג' אינטימיים אל אולם תיאטרון רפרטוארי מביא איתו נפח שונה. במקום שבו במועדון קטן הקהל נושם את זיעת השחקנים וריח הפסנתר, האולם בבית ליסין דורש נוכחות רחבה יותר, מחוות גדולות יותר והגשה קולית בעלת נוכחות עוצמתית.
החגיגה הבימתית של הערב הוכיחה כי כאשר המבצעים מגיעים עם טקסטים מלוטשים, נכונות לקחת סיכונים ותשוקה אמיתית למחזות זמר, הפער הפיזי בין הבמה לקהל נעלם כהרף עין.
החופש שניתן לשחקנים במסגרת זו מייצר תגובת שרשרת באולם. הקהל, שמורגל לראות את האמנים הללו בתפקידים משורטטים וממושמעים בהצגות הרפרטואר היומיומיות, נהנה לגלות אותם ברגעים של פריקת עול אמנותית.
מדובר בחוויה שמחברת בין חדר החזרות, המקום שבו מותר לטעות ולנסות, לבין המוצר המוגמר והמוגש במקצועיות עילאית.
את האירוע כולו החזיקה, ניהלה והנחתה קרן מור מישורי, שהתגלתה לאורך כל הערב כסטארית אמיתית במלוא מובן המילה. תפקיד המנחה במופע מסוג זה הוא קריטי. מנחה לא מדויקת עלולה להפוך ערב כזה לאוסף מקרי של שירים או למסיבה פנימית של שחקנים, אך מור מישורי לקחה את המושכות ביד רמה והובילה את הקהל במסע קצבי, מתוחכם וסוחף.
מור מישורי הציגה שילוב נדיר ומנצח של איכויות בימתיות. מחד, היא קומיקאית מבריקה בעלת תזמון מדויק, יכולת אלתור מושחזת וחיבור בלתי אמצעי עם היושבים באולם. מאידך, היא זמרת בעלת מנעד קולי מרשים ונוכחות בימתית מחשמלת. כל קטע קישור שלה היה פנינה קומית בפני עצמה, וכל מעבר בין השירים נבנה בקפידה כדי לשמור על האנרגיה הגבוהה של הערב.
השיא ביכולותיה של מור מישורי הגיע דווקא ברגעים שבהם עברה מקדמת הבמה כמנחת האירוע אל מוקד הביצוע המוזיקלי. היכולת לשלוט בקצב של ערב שלם, להצחיק עד דמעות ברגע אחד, ומיד לאחר מכן לתבוע קשב עמוק ורגשי בביצוע קולי מורכב, היא עדות למיומנות תיאטרלית יוצאת דופן.
אחד האלמנטים המפתיעים והמקסים ביותר בערב היה השילוב של סיפורים אישיים מאחורי הקלעים, שהעניקו לביצועים המוזיקליים נפח רגשי וסיפורי מרתק.
במרכז חלק זה עמדה אורנה רוטברג, שהתגלתה במיטבה כזמרת וכקומיקאית נהדרת ומגניבה. רוטברג חלקה עם הקהל בגילוי לב משעשע ונוגע ללב סיפור מאחורי הקלעים מימיה במחזמר "מרי לו" של צביקה פיק. היא סיפרה כיצד פיק לא רצה בה לתפקיד, כיצד הופיעו לפניה זמרות אחרות, וכיצד התיאטרון התעקש לבסוף עד שהיא קיבלה את תפקיד האם במחזמר.
כיוון שבתפקיד זה נמנעו ממנה מטבע הדברים השירים הקלים והלהיטים הגדולים, "טעות בליהוק" סיפק לה את התיקון הפואטי הראוי. היא עלתה לבמה לביצוע מלא הומור, שחרור ואנרגיה כובשת של "שיר הפרחה", ביצוע שהרים את האולם והוכיח מחדש את כוחו של הפורמט בסגירת מעגלים בימתיים.
פנינה נוספת של סגירת מעגל הגיעה מצדה של הגר אנגל. אנגל שיתפה את הקהל בזיכרון ילדות מוקדם מימיה בתיאטרון הנוער, כאשר העלו את המחזמר "יוסף וכתונת הפסים משגעת".
היא סיפרה כיצד השתוקקה אז לשיר את הסולו המפורסם של יוסף, אך נדחתה. הערב, על במת בית ליסין, היא סגרה את החוב הישן הזה והגישה את השיר בביצוע כואב, חשוף ומרגש במיוחד, שהעניק למילים מוכרות משמעות חדשה לגמרי.
החלק האמנותי של הערב נע בכישרון רב בין קומדיה משוגעת לבין רגעים של עומק מוזיקלי ודרמטי. דור אלמקייס סיפק מפגש בימתי חינני ומשעשע במיוחד.
הוא פתח בשיר קצבי מתוך המחזמר "גריז", עבר לסולו הרומנטי והעדין מתוך "אלאדין", וכבש את האולם כשבסיום השיר נכנסה במפתיע אורנה רוטברג בתפקיד יסמין. הדואט הלא צפוי בין השניים, על כל הפערים התיאטרליים והגילאיים ביניהם, היה מפגש קומי מבריק שהפגין קלילות וחינניות רבה.
לאחר מכן נרשם רגע מרשים נוסף כאשר טל גרושקה, דור אלמקייס ויובל ינאי איחדו כוחות וביצעו יחד את שירו האייקוני של טוני מתוך המחזמר "סיפור הפרברים", "מריה". השילוב של שלושת הקולות והפער המבנה הדרמטי של המנון האהבה הקלאסי העניקו לשיר ביצוע רענן, מפתיע ועשיר בהרמוניה קולית.
את הערב כולו בחרה לחתום קרן מור מישורי בביצוע עוצמתי לשירו של אוון מתוך המחזמר Dear Evan Hansen. הבחירה לסיים את האירוע הקברטי והמצחיק דווקא בקטע הדרמטי, המורכב והטעון הזה, הייתה מהלך אמנותי חכם.
מור מישורי הוכיחה כי "טעות בליהוק" איננה רק פלטפורמה להומור ופרודיה, אלא הזדמנות אמיתית לאמנים לבצע יצירות מופת מוזיקליות שלעולם לא היו מתאפשרות להם ברפרטואר הרגיל. הביצוע החזק והמרגש נתן לערב כולו פינאלה מרשימה.
אך הערב לא הסתיים בכך. לאור תשואות הקהל, שהיה מורכב ברובו מחובבי מחזות זמר מושבעים, עלו לבמה בסוף הערב הגר אנגל, יעל וקשטיין ואורנה רוטברג במראה תקופתי מושקע מתוך "גריז". השלוש ביצעו בסערה ובאנרגיה סוחפת את הלהיט Greased Lightnin, והרימו את כל האולם באווירת הדרן חשמלית ומלאת הומור.
המופע בבית ליסין הוכיח כי כאשר קונספט מדויק פוגש אמנים מוכשרים ובעלי אומץ, התיאטרון מרוויח רגעים נדירים של חסד. זה היה ערב של משחק טהור, של אהבה גדולה למחזות זמר, ושל תזכורת לכך שהטעויות הכי גדולות בליהוק יכולות להפוך להצלחות הכי גדולות על הבמה.
טעות בליהוק (Miscast) במסגרת פסטיבל פותחים במה
תיאטרון מארח: תיאטרון בית ליסין ע"ש עפרה פרידמן
ניהול אמנותי ובימוי: עמית זיו רייס
ניהול מוזיקלי וליווי בפסנתר: ליאור פארי
ניהול הפקה: ירדנה אסולין
הנחיה וניהול בימתי: קרן מור מישורי
משתתפים ואמנים מבצעים: קרן מור מישורי, אורנה רוטברג, הגר אנגל, דור אלמקייס, יעל וקשטיין, טל גרושקה, יובל ינאי
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©