כשהקהל מפסיק לצפות בתיאטרון ומתחיל להיכנס לתוכו התיאטרון התבסס במשך מאות שנים על הסכם פשוט למדי ומקודש כמעט: השחקנים נמצאים שם, מוגנים על ידי מסגרת הבמה והתאורה, והקהל נמצא כאן, יושב בבטחה ובחשכה באולם. גם כאשר התיאטרון המודרני ביקש לשבור מוסכמות, פנה ישירות אל הקהל בגובה העיניים, שינה את מבנה האולם או טשטש את הגבול
המשך קריאהתומר שרון, תומש: "המסלול בחר בי ולא אני בו" האמן שסירב להישאר במשבצת אחת יש אמנים שמייצרים לעצמם תעודת זהות מקצועית נוחה, כזו שקל לקהל לעכל ולתעשייה ללהק. הם בוחרים נתיב ברור, דבקים בו לאורך עשרות שנים, והופכים למותג יציב ומוכר. תומר שרון, המוכר לכולנו כתומש, הוא ההפך הגמור מזה. הוא שחקן, קומיקאי, יוצר, מוזיקאי,
המשך קריאהבשנה האחרונה ראיתי את אתי וקנין סובר על הבמות לא מעט. הפעם הראשונה שבה היא ממש נחרתה בזיכרוני הייתה בתפקיד הכלבה בהצגה "אנטאיג'ינג". מצחיקה, בעלת חיות בימתית יוצאת דופן. ברגע ההוא הבנתי שאני חייבת לראות גם את הצגת היחיד שלה, "אסתר". בשבוע האחרון פגשתי אותה שוב, הפעם על הבמה הראשית של תיאטרון גשר בהצגה
המשך קריאה"אני רואה את העולם בסצנות": ליאור זנסקו מסיימת את "ניסן נתיב" ופורצת קדימה כשצפיתי בליאור זנסקו על הבמה בהפקת "מתים על רוז וגיל" בבימויה של לילך דקל-אבנרי בסטודיו ניסן נתיב, אי אפשר שלא להבחין בנוכחות הממגנטת ובניצוץ הקומי-דרמטי הייחודי שלה. ליאור נמצאת כעת בישורת האחרונה של לימודיה בסטודיו למשחק "ניסן נתיב" בתל אביב, מסלול שהתארך
המשך קריאה"עברתי את נקודת האל-חזור": יובל דן מסכם מסלול באוניברסיטת תל אביב ומביט ישר לבמה כשצופים ביובל דן על הבמה, קשה להאמין שעד גיל 25 עולם התיאטרון היה עבורו שטח גלילי בלתי ממופה. יש בו איכות משחק רגישה, חכמה, עמוקה וטוטאלית, כזאת שנחשפת במלוא עוצמתה בין אם הוא מגלם תפקיד קומי מושחז, דרמה ריאליסטית נוקבת,
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו