הקיר שנופל: המאסטר הגדול והסדק שבקיר ״המאסטר״, ההפקה החדשה של תיאטרון חיפה בבימויה הרגיש והמדויק של שיר גולדברג, מכניס אותנו לעולמו של איבסן מודרני. מה שמעניק לה את עוצמתה הדרמטית והרגשית הוא האופן שבו כל פרט ביצירה מתחבר לרעיון המרכזי והכואב שלה: הניסיון האנושי הנואש לבנות קירות גבוהים כדי להסתיר את הפצעים, והגילוי המאוחר שהסדקים
המשך קריאהקליעים מעל ברודווי: כשהסטודנטים עולים לבמה עם כל מה שיש להם יש משהו שאני אוהבת במיוחד בהפקות של בתי ספר למשחק. אולי משום שהן עדיין נמצאות בשלב שבו האמביציה גדולה מן הניסיון, אבל דווקא הפער הזה מייצר על הבמה אנרגיה שקשה לייצר במקומות אחרים. השחקנים הצעירים מגיעים עם רעב, עם רצון להוכיח, עם התלהבות אמיתית
המשך קריאהתומר שרון, תומש: "המסלול בחר בי ולא אני בו" האמן שסירב להישאר במשבצת אחת יש אמנים שמייצרים לעצמם תעודת זהות מקצועית נוחה, כזו שקל לקהל לעכל ולתעשייה ללהק. הם בוחרים נתיב ברור, דבקים בו לאורך עשרות שנים, והופכים למותג יציב ומוכר. תומר שרון, המוכר לכולנו כתומש, הוא ההפך הגמור מזה. הוא שחקן, קומיקאי, יוצר, מוזיקאי,
המשך קריאהפסטיבל בכורות פסטיבל בכורות בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים הוא הזדמנות להציץ אל השלב שבו תלמידי התיאטרון מתחילים להפוך ליוצרים. במסגרת הלימודים בביה״ס, המשלבים בין בימוי, משחק, מחזאות ועיצוב, הסטודנטים נדרשים לא רק ללמוד את אמנות התיאטרון אלא גם ליצור אותה בפועל. בסבב שבו צפיתי הוצגו יצירות קצרות, שכל אחת מהן נוצרה על ידי
המשך קריאהרוח חדשה על ספת הפסיכולוג: ענת גוב חוזרת אל הבמה הלאומית ההגעה של המחזה אוי אלוהים אל תיאטרון הבימה מביאה איתה הרבה יותר מעוד הפקה מחודשת של קלאסיקה מקומית אהובה. יש משהו כמעט סמלי בכך שדווקא עכשיו זוכים מחזות שכבר הוכיחו את עצמם למבט רענן מידיהם של יוצרים מן הדור החדש. המחזה מאת ענת גוב
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו