כשהנישואים הופכים לזירת קרב: על משחקי נישואים בצוותא אדוארד אלבי שייך ללא ספק לסוג הקיצוני ביותר בתוך עולם הדרמה המודרני. במחזות כמו "משחקי נישואים" וכמו ביצירותיו הגדולות האחרות, ובהמשך ישיר ליצירת המופת "מי מפחד מירג'יניה וולף?", הזוגיות אינה רק מסגרת שבתוכה מתרחשת עלילה חיצונית, אלא היא עצמה הזירה המרכזית. זהו המקום שבו אהבה, תלות, כעס,
המשך קריאהכשהקהל מפסיק לצפות בתיאטרון ומתחיל להיכנס לתוכו התיאטרון התבסס במשך מאות שנים על הסכם פשוט למדי ומקודש כמעט: השחקנים נמצאים שם, מוגנים על ידי מסגרת הבמה והתאורה, והקהל נמצא כאן, יושב בבטחה ובחשכה באולם. גם כאשר התיאטרון המודרני ביקש לשבור מוסכמות, פנה ישירות אל הקהל בגובה העיניים, שינה את מבנה האולם או טשטש את הגבול
המשך קריאהכשהאהבה מדברת דרך המוזיקה: על "סיפור אהבה: שלישייה במי במול" "סיפור אהבה: שלישייה במי במול", מחזהו של אריק רוהמר בבימויה של דורית ניתאי נאמן, הוא לכאורה קומדיה רומנטית על מערכת יחסים זוגית, על התקרבות והתרחקות, על סודות ועל משברים. אבל רוהמר, שהיה אחד הקולות המזוהים ביותר עם הקולנוע הצרפתי של הגל החדש, מעולם לא הסתפק
המשך קריאהאבא יצא מהקבוצה: כשאבא מחפש את עצמו אחרי שהמשפחה מתפרקת יש משהו כמעט מגוחך בשם אבא יצא מהקבוצה. הרי הקבוצה המשפחתית היא לכאורה הדבר האחרון שממנו אדם יכול באמת לצאת. גם אם לוחצים על כפתור היציאה, המשפחה נשארת, הילדים נשארים, האקסית נשארת, הזיכרונות נשארים, ובעיקר נשאר האדם עצמו עם כל מה שלא הצליח לפתור. דווקא
המשך קריאהדירה לא להשכיר: חמישה עשר קטעים, בית שאבד במשחק מילים עם ספר הילדות המוכר לנו "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, "דירה לא להשכיר", בבימויו של אודי בן סעדיה, בנויה מחמישה עשר קטעים נפרדים, אבל אלה אינם חמישה עשר סיפורים מקריים. בהדרגה הם מתחברים לערב אחד, שלם ומהודק, שעוסק באחת החוויות האנושיות הקשות ביותר: אובדן הבית.
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו