My life in flowers, תערוכת יחיד של מירית וינשטוק, מוז"א

בפתיחת תערוכת היחיד של מירית וינשטוק, my life in flowers, סיפר עמי כץ, מנכ"ל מוז"א, כי לפני כמה שנים ביקש כי יונח זר פרחים בכניסה למוזיאון. אחרי שבוע כשהוא התחיל לקמול, הביאו אותו אליו למשרד.
"מהזר שלי מירית אספה כמה פרחים וענפים לתערוכה. זה אומר, לקחת ענפים חיים ולתת להם חיי נצח. העיסוק בנצחיות הוא מרתק, במיוחד כשעוטפים את זה באסתטיקה. זה מכניס יופי שקט ועוצמתי לקיום, ומתחבר ל DNA שלנו במוזא, האסתטיקה שמגיעה לקצה".

מרטין פטר קיפר אוצר התערוכה, הוא בכיר מאוד בעולם האמנות.  הוא עבד במוזיאון הלובר כמנהל תחום האמנות המודרנית. קיפר אמר: "חשוב לי להיות כאן, יש לי קשר לישראל. אני עוקב אחר עבודתה של מירית וינשטוק במשך שנים. שלוש פעמים כבר אצרתי את עבודותיה, גם בתל אביב וגם בנורמנדי. עבודתה היא מולטידיסציפלינרית ועוסקת בשבירת גבולות בין אמנות לאומנות".

מירית וינשטוק מספרת על התערוכה, חיי בפרחים. "זהו פרי של מסע אישי ביפן. ב 2019 נסעתי ולמדתי מלאכות יפניות מסורתיות ואחר כך איקבנה, אמנות סידור הפרחים. למדתי את היופי הפיוטי של הצמחים והמשמעות הסימבולית שלהם בחיינו. אנחנו שרים, שותים ומפלרטטים עימם".

אחרי ה 7.10, מספרת מירית, היא לא הצליחה למצוא מילים. "ראיתי ענף דומדמניות ועשיתי סידור בשם איקבנה מדממת שהוצב בטוקיו כך התחילה להתפתח הסדרה שהפכה לתערוכה. פרחים חיים, משומרים, חנוטים במתכות יקרים וכלי פורצלן עדינים שבניתי ביפן. צמחיה אי מקומית, בעיקר מהבוסתן של המוזיאון. החיבור שלי למוזיאון, מתחיל  בצמחיה, בקו התפר שבין אמנות לאומנות, בהשראת מלאכות מסורתיות עם אנושיות לצד היופי".

אחרי שש שנים בהן חיה ביפן, ובשבועות האחרונים היא כאן, במוז"א, מלווה באוצר שלה וברז סמירה, האוצרת הראשית של המוזיאון, שליוותה אותה מקרוב.
"העבודה במוזיאון אפשרה לי עבודה בממדים גדולים", היא מספרת. לסיום מירית מצטטת מהמשוררת שיאסו מסקו היפנית:
"פרח טבעי הוא יפהפה. כשיד אדם נוגעת בו הוא הופך למחשבה".