דבי הייתה פה, סרט ישראלי חדש

את דבי אנחנו פוגשים בראשונה כשהיא שרועה על החוף, מעולפת. היא מנותקת מהעולם ואישה מבוגרת מנסה להיטיב את מצבה בעוד שהפרמדיקים מנסה להרחיקה. היא לא מרפה. אחר כך נכיר את ריבה, מרצה לוידיאו תרפיה, שמביאה את הסטודנטית שלה, מיכל, לסייע לדבי אשר מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית בגהה, להתמודד עם חייה דרך וידיאו תרפיה.

שלוש הנשים הללו הן הדמויות במרכזיות בסרט ישראלי חדש, דל תקציב עד מאוד, שדווקא בשל דלות התקציב יש בו זוויות ראייה שונות ורעננות על החיים. כמו בפרינג' בתיאטרון, הפרינג' הקולנועי דורש אמצעים חדשים ונועזים כדי שיוכל להביא בשורות אחרות ומעניינות לקהל הרחב. לא לחינם זכה הסרט בפרס ההישג האמנותי בפסטיבל חיפה האחרון.

נושאי הסרט, התלות של אנשים באחרים, ביקרים להם וגם באלה שמספקים להם את צורכיהם, ולעיתים יש בלבול בין שני הסוגים, יחסים בין אנשים, הגדרות ג'נדר, מערכות יחסים בין נשים, בין אם מערכות יחסים של זוגיות או אחרות, משמעות הורות. אולי יותר מדי נושאים עבור סרט דל תקציב אחד.

עם זאת, הסרט מעניין, ואין בו דקה מיותרת מתוך 80 הדקות שלו. הדקות האחרונות של הסרט שופכות אור נוסף על ההתפתחויות והעלילה שנפרשה לפנינו, והופכת את הסרט למעניין יותר, ואולי חבל שאיננו יודעים יותר, שהסרט נעצר דווקא שם. יש דברים שנותרים סתומים למדי, למשל, האינטרס של מיכל, הסטודנטית של ריבה, לעשות את הסרט, לחקור כל כך לעומק את הדמויות המעורבות, האם יש כאן אובססיה גם מצידה של מיכל, לצד האובססיביות של דבי לאישה קודמת בחייה, האובססיה של ריבה כלפי דבי, ואם יש למיכל אובססיה, מהי מהותה? העניין הזה נותר סתום במידה רבה.

יש לציין את משחקה המצוין של איילת מרגלית כריבה, הדמות המשכנעת ביותר בסרט, האישה המבוגרת אשר מטפלת בדבי במסירות ומתקשה לשחרר אותה, גם במחיר שפיותן הנפשית של שתיהן.

לאחר הקדם בכורה של הסרט הסבירה היוצרת, דנה גולדברג,  את תהליך עשיית הסרט דל האמצעים. כבר כתבתי כאן על כמה סרטים ישראלים דלי תקציב עד מאוד, כמו סרטו של טומי לנג, 'גזוז', וסרטו של רנן שור, אשר הלך לאחרונה לעולמו, 'המעורר', אבל דנה גולדברג מציגה בפנינו גישה שונה. היא מדברת על עשיית סרט שמגיע לגיוס כספים מקרנות בשלב האחרון, עבור הפוסט פרודקשן. זוהי גישה יצירתית מאוד לעשיית סרט, שלצערנו, הסיכוי שלו להגיע לקהלים גדולים הוא מזערי. סרט כיום זקוק לשיווק מצוין, לכוכבים גדולים שיביאו אותו לציבור. 'הברוטליסט', להבדיל, אשר גיבורו הראשי, אדריאן ברודי, זכה באוסקר על משחקו, כפי שכתבתי ב'בילוי נעים', גם הוא היה סרט דל תקציב, יחסית לסרט אמריקני ענק שכזה, אבל היה לו גיבור ענק ש'מכר' אותו.

יש לסרט 'דבי הייתה פה' קהלים שישמחו לראות אותו, ונקווה שיצליח להגיע אליהם.

טריילר:

Debbie Was Here / Official Trailer on Vimeo