מיכל דביר ואייל שכטר ניהלו רומן קצר בשנת 1989, כשהוא היה בן 24 והיא רק בת 17. כיום אייל בן 60 והיא בת 52, והם משחזרים, יחד, את הקשר שהיה ביניהם אז. כמו תמיד, יש פה רשומון. כל אחד מהם ראה את הקשר, את עצמו וזה את זה בצורה אחרת לגמרי. מיכל, אז נערה בגיל
המשך קריאההילד הששי הוא ילדם של זוג צוענים שחיים בשולי החברה הצרפתית. אנו חוזים בצירוף מקרים, שבו הסניגור בעל המעמד פוגש בצועני שנאשם בפשע קטן ומגן עליו, ואחר כך מסיע אותו לקראוון שהוא ביתו, יחד עם אשתו, ושם הם פוגשים במשפחתו של הצועני. כולם אנשים טובים, כל אחד בדרכו המורכבת. בין שתי המשפחות נוצרת קרבה מיידית,
המשך קריאהזה לא מכבר הפכו מופעי הרחוב לתיאטרון מן השורה, והם משתמשים ברחוב כתפאורה לרעיונות בנושאים חברתיים ואישיים שונים. הגעתי לכיכר גבעון בעת של כנס רעשני של פעילי איכות הסביבה. ברעש הזה היו צריכים שחקני האנסמבל להתחרות, אבל לאחר שהתחילו, האוזניות אפשרו לנו לסנן את רעשי הרקע, והעניין אפשר לנו להתמקד בקשב רב בשחקנים שהם גם
המשך קריאהאת מיכאל כורש ראיתי לאחרונה בשתי הצגות, בתפקיד ראשי ב'מחכים לגודו' בתמונע, ולאחר מכן בתפקיד מישני אך משמעותי ב'אדיפוס' בקאמרי. מיכאל, צעיר ואנרגטי בן 73, משתתף בעוד מספר הפקות כרגע, לאחר קריירה ענפה בתיאטרון הרפרטוארי (הבימה, הקאמרי ועוד) וגם בפרינג'. הוא השתתף בהצגות שונות בפסטיבל עכו תשע פעמים, זכה בפרס קלצ'קין בשנת 1997, ובפרס שמוליק
המשך קריאהמה קורה בין החיים למוות? הרבה, מסתבר. זוהי הצגה על התפר הדק הזה. הצגה שמצטיינת בניגודים. החל מהניגוד הבולט בין התלבושות הצבעוניות לבין התפאורה ההייטקית הקרה שמהווה רקע, ניגודים בין הנפשות הפועלות שכל אחת מהן כאילו באה מעולם אחר, וכלה בניגודים בין תפישות. הניגודים מעניינים ומעוררים למחשבה, כי מהו העולם אם לא אוסף של ניגודים
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו