סוף שבוע בכרתים: כשהמלחמה עוברת מאב לבן "סוף שבוע בכרתים", מחזהו של אמיר פתר בבימויו של איציק ויינגרטן שעלה בתיאטרון דימונה, מטפל בפצע פתוח של החברה הישראלית. נקודת המוצא היא מפגש משפחתי במקום שאמור להשרות שלווה: בית נופש בכרתים, נוף ימי, חופשה חגיגית לציון יום הולדת. אלא שכמעט מיד מתברר שאין מרחב גיאוגרפי שיכול לספק
המשך קריאה⭐⭐⭐וחצי הנערה השמאלית: שתי אחיות, משפחה אחת וסוד שמשנה את התמונה „הנערה השמאלית” הוא סרט שנראה בתחילתו כמו סיפור על ילדה בת חמש, אבל בהדרגה מתברר שהוא סיפור מורכב בהרבה. למעשה, זהו סיפור על שתיים, הילדה ואחותה הבוגרת. במשך חלק ניכר מהסרט נדמה שמדובר בשני סיפורים המתנהלים זה לצד זה, עד שלבסוף הם מתמזגים לסיפור
המשך קריאהקריוקי בבית ליסין: לא לעשות כאילו פסטיבל פותחים במה: מעבדה למחזאות ישראלית פסטיבל ״פותחים במה״ של בית ליסין הוא אחת המסגרות החשובות בישראל לבחינת מחזאות חדשה. הרעיון פשוט אבל משמעותי: לפני שמחזה הופך להפקה מלאה, הוא פוגש שחקנים, במאים וקהל במסגרת של קריאה מבוימת. כך אפשר לבדוק את הטקסט לא רק על הנייר אלא גם
המשך קריאהסוחרי גומי: כשהאהבה הופכת לעסקה יש משהו כמעט פרדוקסלי בהפקה החדשה של "סוחרי גומי" בהבימה. מצד אחד, זהו חנוך לוין במלוא העוצמה: אנשים בודדים, תשוקה, כסף, מיקוח, החמצה, הזדקנות והשאלה הגדולה והאיומה מה הטעם בכל זה. מצד אחר, הבמאית והכוריאוגרפית הצעירה מוריה זרחיה מכניסה למחזה רוח חדשה, עליזה וסוחפת, שמרעננת את הטקסט בלי לבטל את
המשך קריאהטירונות בלוז: רגע לפני שהילדות נגמרת יש משהו כמעט בלתי נמנע בבחירה של הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין להעלות את „טירונות בלוז” דווקא עכשיו. המחזה של ניל סיימון מתרחש בקיץ 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, וגיבוריו הם נערים אמריקאים בני 18 הנכנסים לראשונה לעולם הצבאי. הם עדיין ילדים במובנים רבים, אבל הצבא אינו מתכוון
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו