ביום שבו עולה סוף סוף הפרמיירה של ״פעולות פשוטות״ בתיאטרון הבימה, אחרי שנדחתה בעקבות המלחמה, נדמה שהמציאות הישראלית עצמה כבר הספיקה להשתנות כמה פעמים.
בתוך התקופה הזאת, השחקנית הגר טישמן סבג ממשיכה להיות אחת השחקניות העסוקות בתיאטרון. לצד ״פעולות פשוטות״ פעולות פשוטות בהבימה, ביקורת – בילוי נעים היא משחקת ב'משכנתא' וב'תרקדי אתי' היא מחליפה את חן אמסלם שיצאה לחופשת לידה. היא צפויה להיכנס בקרוב לחזרות להצגה ״יתוש בראש״ בבימויו של נועם שמואל, שם תשחק לצד בעלה, השחקן דניאל סבג.
אבל דווקא בתוך העומס המקצועי, מתברר מהר מאוד ש״פעולות פשוטות״ היא לא עוד הצגה עבורה. כשמדברים עם טישמן סבג, התחושה היא שהיא רואה בה לא רק תפקיד משמעותי, אלא חוויה ששינתה את הדרך שבה היא תופסת משחק תיאטרוני.
״זאת שפה תיאטרונית שאני חווה בפעם הראשונה״, היא אומרת. ״הכול מאוד ריאליסטי. אני יכולה לשחק עם הגב לקהל ולהרגיש כאילו אין קהל בכלל. הבימוי שם את המחזה במקום מאוד מציאותי, כאילו אנחנו פשוט חיים את החיים שלנו על הבמה. זה כל כך כיף לשחק בצורה הזאת, ואני מרגישה שהתפתחתי כשחקנית בזכות ההצגה הזו״.
היא מדברת בהתלהבות כמעט מפתיעה על הריאליזם של העבודה. לא רק המשחק עצמו, אלא האופן שבו נבנתה הדינמיקה בין השחקנים.
לדבריה, משהו בגבולות שבין דמות למציאות היטשטש במהלך העבודה על ההצגה. ״בדרך כלל כשעובדים על מחזה, יש רגע שבו מחכים כבר שההצגה תעלה. פה זה היה הפוך. לא רצינו לצאת מחדר החזרות״.
כששואלים אותה על תהליך העבודה, היא מחייכת. ״נהיינו ממש משפחה. לא היה לי דבר כזה קודם. באמת הרגשתי שליליאן ברטו היא אמא שלי. בגלל ההיפר ריאליזם הזה נוצרה תחושה של בית. היה לנו פשוט כיף להיות יחד״.
״סוף סוף ראיתי את המשפחה שלי על הבמה״
נדמה שגם התוכן של ההצגה נגע בה במקום אישי במיוחד. מבחינתה, אחד הדברים המשמעותיים ביותר ב״פעולות פשוטות״ הוא עצם הייצוג שהיא מעניקה לסוג מסוים של משפחה ישראלית שכמעט לא הופיעה על הבמות בשנים האחרונות.
״אני מרגישה שסוף סוף יש ייצוג למשפחה ישראלית אשכנזית כמו שלי״, היא אומרת. ״זאת משפחה שהמון שנים לא הביאו לבמה, וזה מאוד מרענן לזהות את המשפחה שלי בתוך ההצגה״.
בתוך השיחה היא נזכרת דווקא בסצנה שבסופו של דבר ירדה במהלך החזרות, אך נשארה מבחינתה רגע מכונן בחיבור שלה למחזה. ״יש סצנה של הדלקת נרות ביום שאני עוזבת, בשישי באוקטובר. המשפחה לא באמת יודעת מה עושים ושואלים בתמימות אם צריך לכבות את האור בשביל הדלקת הנרות. זה הצחיק אותי נורא כי זה הזכיר לי אותי ואת אחי כשהיינו ילדים ולחצנו על ההורים לעשות קבלת שבת, למרות שלא באמת ידענו איך עושים את זה. היה בזה משהו מאוד ישראלי, מאוד מוכר. הסצנה הזאת קירבה אותי למחזה״.
החיבור הזה בין אינטימיות משפחתית לבין המציאות הישראלית הרחבה יותר הוא כנראה מה שהופך את ״פעולות פשוטות״ לחוויה כל כך טעונה עבור הקהל. טישמן סבג מספרת שהיא מקבלת תגובות עוצמתיות במיוחד מצופים שמרגישים שהם רואים את עצמם על הבמה, גם כשהם לא מסכימים עם כל מה שנאמר בהצגה.
״אנשים מאוד פתוחים לראות את עצמם ואת המציאות שלהם״, היא אומרת. ״הם מאוד מתרגשים מהאירוע התיאטרוני הזה״.
אחת התגובות שנחרטו בה במיוחד הגיעה דווקא מצופה שהגיעה מעולם שונה לחלוטין מזה של הדמות שהיא מגלמת. ״הייתה מתנחלת שבאה עם אמא שלה לראות את ההצגה. היא אמרה לי שהיה לה קשה לראות אותה, אבל שהיא הייתה מרותקת. זה מאוד ריגש אותי״.
לדבריה, העובדה שהמחזה אינו מציע אמירה פוליטית חד משמעית היא בדיוק מה שמאפשר לצופים ממקומות שונים להתחבר אליו. ״יש בהצגה את הדמות של יואל, החבר שלי, שהוא מתנחל, והוא מביא פרספקטיבה אחרת לגמרי. הוא דואג לכולם ומראה שהמציאות היא לא דידקטית. זה לא מחזה שמטיף פוליטית״.
המורכבות הזאת קיבלה משמעות חדשה לחלוטין אחרי דחיית הפרמיירה בעקבות המלחמה. ההצגה הייתה אמורה לעלות בתחילת אפריל, אך המציאות הישראלית טרפה שוב את הקלפים. כשהשחקנים חזרו לעבוד עליה, כבר היה ברור שאי אפשר פשוט להמשיך מאותה נקודה שבה עצרו.
״חזרנו אחרי המלחמה עם ראייה קצת אחרת״, היא מספרת. ״יש בהצגה קטע שבו אני מדברת על מחיר המלחמה, ופתאום הטקסטים קיבלו משמעות אחרת לגמרי״.
גם החיים האישיים שלה השפיעו על האופן שבו חזרה אל התפקיד. ״אני בתקופה הזאת עם שני ילדים קטנים ובלי ממ״ד. אני עדיין עם כאבי גב מלסחוב אותם על הידיים כל הזמן. כל התקופה הזאת מלווה בשאלה לאן המדינה שלנו הולכת״.
ברגעים האלה ברור עד כמה הגבול בין המציאות לבין הבמה כמעט נעלם עבורה. התיאטרון, לפחות במקרה של ״פעולות פשוטות״, אינו מקום של בריחה מהחיים, אלא דווקא זירה שמכריחה את השחקנים והקהל להתבונן בהם מקרוב יותר.
אולי זאת בדיוק הסיבה שטישמן סבג מדברת על ההצגה הזאת בהתלהבות כל כך גדולה. בעולם שבו התרבות הישראלית עסוקה לא פעם בסיסמאות ובהכרעות חד משמעיות, ״פעולות פשוטות״ מנסה להישאר במקום האנושי, המבולבל והלא פתור.
״המציאות שלנו לא פשוטה״, היא אומרת לקראת סוף השיחה. ״וההצגה הזאת לא מנסה לפשט אותה. היא פשוט נותנת לאנשים להסתכל עליה כמו שהיא״.
צילום תמונה ראשית: גל רוזנמן
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
