עדיף שאני לא אראה בעין אחת, קיצר: כשהגוף זוכר את מה שהמוח מבקש לשכוח מאז שבעה באוקטובר נוצרו בישראל לא מעט יצירות אמנות המבקשות להתמודד עם הטראומה הלאומית. חלקן בוחרות בתיעוד ישיר, אחרות עוסקות באובדן ובזיכרון באופן סמלי יותר. עבודת המחול "עדיף שאני לא אראה בעין אחת, קיצר" של מיכל גרס שרמן מצליחה ללכת בדרך
המשך קריאהילדי החלום: זיכרונות הילדות שרוקדים בגוף בין נוסטלגיה לחשבון נפש במסגרת פסטיבל תל אביב למחול 2026, המתקיים בימים אלה במרכז סוזן דלל ובמוקדי תרבות נוספים ברחבי העיר, עלתה יצירתה של פרופ' נטע פולברמכר, "ילדי החלום". בין שלל המופעים בפסטיבל, זוהי אחת היצירות האישיות והמרגשות, שאינה מסתפקת באסתטיקה של התנועה אלא מבקשת לפתוח מחדש פרק משמעותי
המשך קריאהבשמש כחולה אומר אמיר קולבן, כרגיל, את האמת בפנים. החברה שלנו מסתתרת מאחורי הכל בסדר וגלגול האשמה כאשר כולנו אלופים והגוויות נערמות. הסוף הוא אופטימי ומביט באהבה על האדם.
המשך קריאהבסה"כ של רנה שיינפלד הוא מופע יפהפה ואינטליגנטי שמעורר את החושים ומעורר הערכה לרקדנית שלא מפסיקה לחדש ולאמץ טכנולוגיות חדשות לתוך עבודתה
המשך קריאה"אין דבר כזה שאנחנו לא מופיעים": 30 שנה לקולבן דאנס בין זיכרון, מלחמה ותקווה לחגוג כשהשמיים מאיימים בזמן שבישראל עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות הביטחוניות והאפשרות להסלמה אזורית נוספת, התכנסו ביום ראשון בבית אריאלה בתל אביב אנשי תרבות, מחול, תיאטרון ואמנות לאירוע שנראה במבט ראשון כמעט חריג בנוף התקופה: חגיגות 30 שנה ללהקת קולבן, להקת המחול
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו