בתוך 'השגרה' הישראלית של אחרי ה 7.10, נדמה כי הגבול בין מצב חירום לבין חיי היומיום כמעט ונמחק. החדשות זולגות אל תוך הארוחות המשפחתיות, האזעקות חודרות לשיחות אינטימיות, והפחד הופך לרעש רקע קבוע שאנשים לומדים לחיות לצדו. מתוך המציאות הזאת צומחת ההצגה ״לא במצב״ של תיאטרון הבית ביפו, יצירה בימתית שמנסה לא רק לתאר את
המשך קריאהאבישי מילשטיין, מחזאי והדרמטורג של בית ליסין, מספר על התיאטרון הישראלי שהוא בגובה העיניים, מספר לקהל הישראלי את הסיפור שלנו. בעוד שהקהל הישראלי קונה הכי הרבה כרטיסי תיאטרון בעולם, התקצוב הוא נמוך ביותר.
המשך קריאהרק בשמחות: הרבה נושאים, מעט עומק חתונה אחת, אינספור סוגיות ההצגה ״רק בשמחות״ בתיאטרון הסימטה מבקשת להכניס אל תוך ערב חתונה אחד כמעט כל סוגיה חברתית ומשפחתית אפשרית. הגשמה עצמית מול זוגיות וגידול ילדים, חברות, קשרים בין גברים לנשים, גברים וגברים ונשים ונשים, הרבנות ותפקידה ביחסי אישות, יחסים במשפחה, תרומת זרע ועוד. נדמה כי המחזה
המשך קריאהבית סגור, תשוקות בוערות ״בית ברנרדה אלבה״, מחזהו האחרון של פדריקו גארסיה לורקה, נכתב ב 1936 חודשים ספורים לפני הירצחו במלחמת האזרחים בספרד. לורקה, שנרדף בשל דעותיו הליברליות והיותו הומוסקסואל, יצר כאן טרגדיה על דיכוי, תשוקה ופחד חברתי. המחזה הועלה לראשונה רק ב 1945 והפך מאז לאחת הקלאסיקות הגדולות של התיאטרון המודרני. העלילה מתרחשת בבית
המשך קריאהמחדר העריכה של הטיקטוק אל הבמה הרפרטוארית בשנים האחרונות התיאטרון הישראלי מחפש יותר ויותר את הקהל שלו מחוץ לאולמות. לא רק במובן השיווקי, אלא במובן התרבותי: מי האנשים שכבר מחזיקים שפה, קצב, דמויות וקהל נאמן עוד לפני שהגיעו לבמה. ההצלחה של ״חנאל ומכבית״ בבית ליסין היא אולי הדוגמה הכי מדויקת כרגע למעבר הזה, בין תרבות
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו